מו"ר הרב הגאון שמעון מועלם – פרשת בלק איך להינצל מכישופים!

ימי גאולה וגלות – הגמרא מתארת את מעשה קמצא ובר קמצא – אדם שהיה לו אוהב ושונא עם שמות דומים. המשרת שךו הטעה והזמין את השונא – בר קמצא. בר קמצא הוריד מהאגו שלו וחשב שאולי בעל הסעודה רוצה להתייפס איתו ולכן החליט לבוא לסעודה. אולם, כשהמארח ראה את השונא שלו – הוא רצה לגרש אותו. ביקש בר קמצא מהמארח שלא לבייש אותו ויגרשו לעיני כל האורחים. בר קמצא היה מוכן לממן את כל האירוע ורק שלא יבייש אותו. לא התרצה המארח.

יש כאן לימוד מדהים עבורנו – איך אדם עם מידות לא טובות הוא הראשון שניזוק. אם קצת היה מעביר על המידות. לא לשם שמיים. תמשיך לשנוא אותו אחרי הסעודה, היית מקבל 100% מעלות הסעודה. זה מוסר עבורינו. כמה פעמים אדם עם מידה רעה יכול להפסיד את חייו. כל כשאדם מתווכח ורב בבינתו, הוא שורט את ילדיו. הילד רואה ויכוח עם האם. זה נזק לעיתים בלתי הפיך. אדם שלא עובד על המידות יכול להפסיד הרבה דברים. קצת שכל, קצת הבנה. השתדלות להבליג למשך זמן קצר.

האהבה/השנאה מקלקלת את השורה – ראיתי זאת רבות. אדם מבקש תוספת שכר בעבודה ולא מקבל. נפגע ומתפטר. למה?! זה מקור פרנסה שלך. מהאגו – מפסיד הכול.

הסתלקות הנשמה – רבנו האר"י אומר שאדם שכועס לוקחים לו את הנשמה ומקבל נשמה אחרת. נשמתו נסתלקה ממנו. אי אפשר להשאיר נשמה טהורה בגוף פוגע והורס את הנשמה.

אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. אדם עם שכל – לא יפגע בחבר. הוא ידוע שה' לא רוצה את זה. רבינו האר"י אומר שאדם מורכב מ- 10 מידות/ספירות. כל אבר מאבריו – כנגד מידה מסוימת. אדם שרוצה לעשות עבירה – ה' יתברך מסלק ממנו 3 חלקים – כתר, חוכמה ובינה. החלקים הרוחניים שבראשו. אדם רוצה לדבר או לשמוע לשון הרע, עלול לקבל טומאה. לכן, ה' יתברך מסלק ממנו את המוחין. וכך הוא נהפך לשוטה. זה רוח שטות. ה' מסלק לו את המוחין, לטובתו, שאדם לא יפגום בחלקים הנעלים שבנפשו. הנשמה שעסקה בתורה ובמצוות מסתלקת ממנו בשעת הכעס. הוא מקבל נשמה פחותה. כעת אין לו מצוות, כי עיקר הנשמה הלכה ממנו.

ההפסדים מהמידות המגונות – כמה חשוב להישמר מהכעס. כך לומדים בסיפור על בר קמצא, אדם יכול להפסיד רבות עקב מידות מגונות –  גאווה וקנאה. גם בר קמצא ניזוק – כי הוא הלך לקיסר להלשין על כל היהודים. כנקמה. הוא לא ראה שזה יפגע בו עצמו. גם בר קמצא לא הצליח להשתלט על הפגיעה שלו. שניהם החריבו את בית המקדש.

בית המקש הפרטי שלנו – כך, לכולנו יש בית מקדש – הבית שלו, אשתו, הילדים שלו, הפרנסה שלו וכד'. בשעת כעס אנחנו לא רואים ממטר. שאנחנו נפגעים ממשהו, אנחנו יכולים להלשין למס הכנסה. ההלכה עוסקות רבות נגד הלשנה כזו. אדם המאבד את ראשו – גמרנו, הכול מותר.

כך גם המידות הרעות שאפשר לאבד הכול בגללן. הורים גרושים רבים על חשבון הילדים. רק בגלל מידות רעות של אגו. זה חורבן בית המקדש. כל יום אדם עלול להחריב את הבית שלו. זה חורבן בית המקש הפרטי שלו – הבית, הילדים, העבודה וכד'.

הידור במצוות – קשים ערעורי עבירה מעבירה. המימרא אינה מסתדרת מכיוון שאדם שביצע עבירה, בהכרח גם ערער על זה לפני הביצוע. הביאור: כל אדם עושה חשבון נפש, בתת מודע. כשאדם עושה ערעור עבירה – הוא יסנגר על עצמו. רוב האנשים נכשלים בגזל. כי הם מכשירים את השרץ. אנשים מעקבים החזר הלוואה, זה נראה להם רגיל. אומרים למלווה תגיד תודה שהחזרתי רק בחודש עיקוב. מנגד, אדם שעשה עבירה, אולם כשהוא חוזר בתשובה הוא קרוב לה' יתברך. אולם שאדם שעשה משהו קטן וזה לא נראה לו עבירה. זה חמור.

"והיה עקב תשמעון" מצוות שאדם דש בעקביו. אנשים מוצאים היתרים. ועל זה ידונו את האדם. מחפשים לעשות הכול לפי הדין. תדע שבית המקדש נחרב כי הלכו לפי הדין. קיום תורה ומצוות – בלי שמחה. אלו הדברים שהכי מדברים אצל ה' ואנחנו לא מקפידים. עושים את המעשים, בלי לב: איזה כיף שאני יהודי. שאני יכול לקום. שבאתי לשיעור תורה. לא כי אני חייב. כי זכיתי. כל חורבן בית המקש הוא כי עם ישראל עשה בדיוק מה משכתוב. זה לא קשר אמיתי עם ה' יתברך. אדם שכיר, מסיים לעבוד – ויוצא. בניגוד לבעל הבית – שמשקיע את נשמתו בעסק. אנו חייבים להיות מחוברים לה' יתברך. אם אדם לא מרגיש סיפוק אחרי שחרית. שידע שיש לו משהו נבול מול ה' יתברך. כל החיים צריך לעבוד על זה.

כל דור שלא נבנה בית המקש בימיו – כאילו נחרב בימיו. איך יכול להיות כל כך הרבה זמן באותה גלות. מבאר רבינו האר"י שצריך אנשים שירצו באמת את בית המקדש. זה כמו מצוות שאדם דש בעקביו. אדם מדבר לא בצניעות עם אישה מסוימת. קלות ראש – יכול להביא לידי עבירה. אדם חייב לעשות גדר. לשמור על עצמו שלא ייפול בקטנות. זה חורבן בית המקדש. ככה זה בהסתכלויות רעות. דנים את האדם על כל מה הוא עשה. ככל שהוא שומר תורה ומצוות ידונו אותו יותר. לכן אדם חייב לעשות גדרים. לא לפגוע בחבר. לא לשפוך לו את הדם. מחלוקת ראשונים – אם היה לבן אדם אפשרות למות או לפגוע בבן אדם. עדיף שימות. כך זה גם לחייך לאישה במקום לא נכון. חייבים לגדור גדרים.

יש ללכת לפנים משורת הדין. לשמור לא לדבר לשון הרע. קריאת שמע בזמן. ההפרש בין ההלכה  לחומרה הוא גבוהה מחדר מלא זהב. אחרי 120. אדם יצטער שלא הידר במצוות. זה הפסד גדול שלא החמרתי תפילה בציבור, קורבנות, להישאר בחזרת הש"ץ. הכול חשוב. דע שאין לך שמחה בחיים כי אתה מחפש כל היום לצאת ידי חובה. תקרא הכול מהתחלה – כך, אתה מחובר לה' יתברך.

בית המקדש זה חיבור – בין העליונים לבין הקרקע. שבית המקדש נחרב. אדם מרגיש שאין לו בית המקדש בתוכו. אם אני לא מרגיש חיבור לה' יתברך. המחשבה הנכונה – כיף שאני בן תורה, לומד תורה. מעטים שומרי תורה שמגיעים לשיעורים. כמה זה משמח את ה' יתברך. וודאי שתלמידי חכמים. יהודי שלומד תורה הוא הכי חשוב לה' יתברך. ה' יתברך לא מסתכל על אף אחד בעולם. הוא מסתכל על אדם שבא אחרי יום העבודה לשיעורי תורה. בחורי ישיבה עוסקים בתורה, בעלי בתים שבאים לשיעור אחרי יום עבודה. זה לא התורה והמצוות. זה החיבור האמיתי לה'. כשאתה לומד תורה, ה' עוזב את הכול ונמצא איתך. קראת תהילים, גרסת זוהר – ה' איתך. העולם מתלהב מהבלי העולם, כל מיני מפורסמים למיניהם, ולא מעמלי תורה. אנחנו צריכים להקים את בית המקדש.

אנחנו קרובים לגאולה – כל יום שאנחנו לא נגאלנו, אנחנו מתקרבים לגאולה. לאט לאט מתקרבים אל היעד.  בספרי החסידות מתארים את זה בצורת קלפי גדול עם הרבה אופציות ב' ואות אחת א'. ככל שאתה מוציא אותיות ב' אתה מתקרב בסבירות להוציא א'.

באופן דומה – יש קץ לייסורים. אדם שעובר ייסורים. בעיה רפואית, כלכלית. יש קץ. כל יום שעובר אדם יקבל את הישועה. נאמר במסכת עבודה זרה שכל חושך – ה' גוזר מתי הייסורים ייכנסו ומתי הם ייצאו. אדם יכול לצמצם את הטווח רק על ידי תפילה. אם אדם יתפלל הוא יקבל ישועה. ה' רק אתה יכול לעזור לי – אין בן אנוש שיכול לעזור לי. כך גם על בית המקדש. אם היינו באמת רוצים, היינו מקבלים. אולם, יש לנו דירה ואנחנו מסודרים. שכחנו את ה' יתברך שגלה. היינו אמרים להיענש בכליה מלאה של כל עם ישראל. ה' חס עלינו וחלף זאת הרס את בית המקדש. מתרגלים להכל. טוב לנו במצב שלנו.

לשאוף לטוב – אדם התרגל לצרות שלו. התייאש מגאולה. למה? תרומם את הבית שלך. בחסידות כתוב כשאדם לא טוב לו, הכול לא טוב לו. אדם שיהיה שמח הוא ימתיק גם את המרירות. רואים אנשים עם יראת שמיים שמשהו לא הלך להם. הכול נופל להם. זה אומר שאדם ממורמר. לראות את הטוב. אני נשוי, אני בריא, אני בדרך התורה והמצוות. חייבים להסתכל על הטוב. זו הגלות. שעם ישראל לא יודע להעריך מה יש לו. כל אדם שואף להיות הכי טוב. אבא, בעל וכד'. אולם הם ממשיכים עם ההרגלים הלא נכונים. תתחיל דף חדש. אל תתייאש. תשמור על הבריאות שלך, על המשפחה שלך.

צפייה לישועה – אחרי 120 שואלים יהודי – ציפית לישועה? לא ברור, זה שאלה סובייקטיבית. חלף – הנחת תפילין, קבעת עיתים לתורה וכד'. אדם שלא מצפה לישועה הוא מסכן כי אין לו קשר עם ה'. זה מעיד על ייאוש ושטוב לו עם הייאוש הזה. הוא לא רוצה לבצע שינוי. לא משנה איזה ישועה, פרטית או כללית. הכנסת את האמונה שה' יתברך יכול לעזור לך בהכל. רצית להשתנות? זו שאלה נוקבת.

תצא מעמך – תפתח דש חדש. אדם שפותח דף חדש – זו שמחה גדולה.. אדם שמתרגל לדבר מסוים, נכנס לתסכול. לעצבות. אתה מתפרנס – למה אתה מרגיש ריקנות?! גם אנשים שומרי תורה ומצוות – לא מוצאים את עצמם. לא יודעים מה התכלית שלהם. וחיים בדכדוך. לא מבינים למה? זה כי אנחנו ברוטינה ולא חושבים. צריך כל הזמן לעשות שינוי בחיים. קבלה רוחנית חדשה – תביא לו שמחה. לא משנה באיזה רמה רוחנית הוא נמצא. לעשות עוד דברים. לא להתעייף. אחרת, זו התנוונות.

אדם שרוצה לשמור על שמחה חייב להתקדם – ללמוד יותר טוב, לדעת יותר טוב, לשפר את הבריאות. המחשבה הזו מזרימה כוחות ואנרגיה וזה גדול! אם תעשה ברוטינה – לא תרגיש סיפוק. אין הבדל בינו לבין אדם שלא שומר תורה ומצוות. זה האובדן של בית המקדש. לא להתרגל למצב הנתון. אנחנו רוצים להשתפר כל הזמן. הנפש לעולם לא תתמלא. היא תמיד רוצה חידוש. אחרת נכנסים לדיכאון. אדם שמח כי הוא שואף. זה נותן שמחה. בית שני נחרב בעבור שנאת חינם. חידוש – זה חוסר מעש, חוסר התלהבות. מסתכל רק על הדברים החשובים. מה שלא חשוב – אני לא מתייחס.

הלכות ט' באב דחוי –  בר מצווה חגג בשבת – ט' באב. האם צריך לצום ב- י' באב – צום דחוי? החיוב הוא מגיל 13 ויום אחד. בשבת – ט' באב, הוא עוד לא היה מחויב. הוא יהיה פתור. כיוון שנעקר ממנו החיוב במועד האמיתי. זה נעקר לגמרי.

מותר לטעות מתבשילי שבת – אדרבא לפי הראשונים – זו סגולה לאריכות ימים ושנים, כל השנה.

יהי רצון שבהיסח הדעת משיח יגאל אותנו מאפלה לאורה. נזכה להתחזק ביראת שמיים, לעבוד על המידות. בע"ה גאולה אמיתית ושלימה בקרוב.