"לכן אמור לבני ישראל אני השם והוצאתי… והצלתי…וגאלתי…ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני השם אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצריים"

ה' יתברך מרמז למשה שהידיעה שידעו בני ישראל את ה' היא שתאפשר את היציאה ממצריים. כי באמת עיקר האדם הוא השכל, ובמקום שחושב השכל, שם הוא כל האדם. וכשיודע ומשיג בידיעת ה' יתברך, הוא שם ממש. וכל מה שיודע יותר בידיעת ה' יתברך הוא נכלל בו יותר. וכל החסרונות שיש לאדם, הן פרנסה או בנים או בריאות הגוף, הכל הוא מחסרון הדעת. ואף שיש אנשים שחסרים לגמרי מהדעת, ועם כל זה יש להם כל טוב, באמת כל מה שיש להם אינו כלום. וכן להפך, מי שהוא שלם בדעת אפילו שיש לו חיסרון באמת החיסרון אינו כלום. וכמו שאמרו חז"ל (מסכת נדרים) "דעת קנית מה חסרת"-אם קנית שלמות הדעת לא חסר לך כלום, "דעת חסרת מה קנית"- אפילו שיש לך כל טוב באמת אינו כלום. כי החיסרון וכן השלמות תלוי בדעת. גם הגלות הוא רק מחסרון הדעת כמו שכתוב (ישעיה ה') "לכן גלה עמי מבלי דעת". ולכן הגאולה ממצרים הייתה על ידי משה שהוא בחינת דעת. ולכן נקרא דורו של משה דור דעה. וכשזכו לגאולת הדעת, ממילא יצאו גם הגופים שלהם ממצרים כי הגשמיות תלויה ברוחניות.

ולשלמות הדעת, שתימלא הארץ דעה את ה', זוכים על ידי שתי עבודות. מתחילה, צריך להוליד את המוחין, וזה על ידי צעקה בתפילה ובתורה, שעל ידי שהאדם צועק בתפילתו ובתורתו, כשמסתלקים ממנו המוחין, ע"י זה הוא מוליד אותם, כמו היולדת שצועקת שבעים קולות קודם הלידה, ועל ידי זה מולדת. ואחר שהוליד המוחין, עדיין, יש מוחין שהם מקיפים כלומר שאי אפשר להבינן על בוריין וצריך להכניסן לפנים המוח, לעשות ממקיף פנימי, דהיינו להבין הדבר על בוריו וזה ע"י שמקדש את פיו וחותמו ועיניו ואוזניו שהם שבעת הנרות שיש לו בראשו (כי פה ותרין נקבי החוטם ותרין עיינין ותרין אודנין הם בחינת שבעת הנרות) דהיינו ע"י שישמור את פיו מלהוציא שקר, ותהיה לו יראת שמים, שהוא בחינת חוטם כמו שכתוב "והריחו ביראת ה'", ותהיה לו אמונת חכמים, התלוי באוזניים כמו שכתוב (במשלי) "שמע דברי חכמים", ויעצים עיניו מראות ברע, ע"י כל זה זוכה להכניס המקיפים לפנים וזוכה לשלמות הדעת וזוכה לצאת ממצרים הפרטי שלו. (עפ"י ליקוטי מוהר"ן סעיף כ"א) שבת שלום ומבורך

נכתב ע"י הרב דוד הי"ו – כולל "שירה לציון" – גבעת שאול

בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א