פרשת ויחי
יג' טבת ערש"ק פרשת ויחי
"ויקרבו ימי ישראל למות, ויקרא לבנו יוסף.."
האור החיים הקדוש מביא בשם האר"י ז"ל, שהנשמות מתחלקות לכמה ניצוצות, ובכל גלגול וגלגול באים קצת מהניצוצות, וכפי מספר הניצוצות כך מספר ימי חיינו, שבכל יום, ע"י קיום המצוות נתקן ניצוץ אחד שהוא כנגד אותו יום, וביום שאין עושה בו מצווה, נישאר הניצוץ ההוא פגום.
ומסביר הרב הקדוש שלפי הקדמה זאת, מובן סוד השינה בכל יום, שהוא לצורך עליית הניצוץ השייך לאותו יום, כי השינה אחד משישים מהמיתה. ואין עליית הניצוץ לגמרי, שאין ניפרד הניצוץ לגמרי מהאדם אלא עודנו ניסרך בנפשו. ודבר זה הוא מחסד ה' יתברך: שניצוץ שכבר נתקן, לא יפסד, אם ירשיע האדם ביום שאחריו, שהרי ניפרד ועלה, ומאידך גיסא, שניצוץ שלא נתקן, יוכל להתקן ע"י תשובה שיעשה בימים שאחרי, שהרי עדיין קשור הוא בנפשו.
וכשיגיע קץ האדם, פקודת נפשו, יתווספו בו כל חלקי הנפש שנדו והלכו מידי לילה ולילה, וכמו שכתוב בתהילים "תוסף רוחם יגוועון" שהרוח שלהם בעצמם מתווספת בהם קודם המיתה. ומעטה שהרווחנו לדעת, שאותם חלקי הנשמה נקראים "ימים", יובן הפסוק: "ויקרבו ימי ישראל למות" שהכוונה שכל חלקי הנשמה שעלו ממנו דבר יום ביומו, קרבו עתה, והרגיש יעקב אבינו בתוספת המרובה, שהגיע זמנו, והוא אומרו "למות".
ולפי זה יובן הפסוק "היום אם בקולו תשמעו" (תהילים צ"ה) שפירושו שאין לו לאדם לדחות את עצמו מיום ליום, לומר, מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות. כי אין לו לאדם אלא אותו היום בלבד, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי עם ניצוץ אחר לגמרי, (וכמו שכתוב בליקוטי מוהר"ן סימן ער"ב)
יהי רצון שנזכה לעבוד את ה' יתברך כראוי כל הימים. אמן.
שבת שלום ומבורך.
נכתב ע"י הרב דוד הי"ו – כולל "שירה לציון" – גבעת שאול
בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א