ב"ה

"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר השם אלוקיך נותן לך"

אל ביתו של רבי ישראל אבוחצירא זיע"א הגיעה אם ובנה.

האם העבירה פתק בו היא מספרת שבנה אינו סר למשמעתה, מתחצף ומתמרד. והיא שולחת את בנה שיברך אותו הרב שיתחזק במצוות כיבוד הורים.

קרא הרב את הפתק, ובמקום להוכיח את הילד, נאנח בכאב ובפנים עצובות לחש: "אילו הייתה לי אמא", עיניו זלגו דמעות והוא המשיך: "אילו הייתה לי אם, הייתי נושא אותה על כפיים ורוקד מרוב שמחה".

ליבו של הנער נמס לנוכח בכיו של הצדיק, ואז פנה אליו הרב ואמר לו בחיבה: "בא ואספר לך סיפור". וכך אמר: "כשהיינו צעירים, היה אבינו רבי מסעוד אבוחצירא זצ"ל, חולה ותשוש עד מאוד וסבל מכאבים. אחי רבי דוד הי"ד ואני התאמצנו לסעודו ולטפל בו. מתוך כאביו היה אבינו גונח גניחות של כאב שציערו אותנו מאוד. באחת הפעמים, כשרבו הגניחות, שאלו רבי דוד : "אבא למה אתה גונח כל כך?". אבינו אמר: "עד עתה, עד לרגע זה, היה לי יהלום זוהר ונוצץ, עכשיו הועם זוהרו", כוונתו הייתה על אחי הצדיק, שעתה כשל באמירה שאינה הולמת את מעלתו. כששמע זאת אחי, נבהל וגזר על עצמו גלות, ובמשך שנה שלימה הסתגר באחת מבתי הכנסת שבעיר וישב ולמד שם בבדידות, כאילו היה מוחרם חלילה.

כעבור שנה, שם פעמיו אל מושל העיר, שהעריץ את אבינו מאוד, סיפר לו את אשר קרהו וביקש ממנו שיואיל לפנות לאביו בבקשת סליחה בשמו על אותה אמירה פסולה שיצאה מפיו לפני שנה. המושל הנדהם נענה לבקשתו ואכן ענה לו אבינו: אכן ידעתי כי יהלום זוהר הוא ולא הועם זוהרו, אמור לו שאין בליבי עליו".

כששמע זאת אחי הגיע לביתנו ובפתח הבית כרע על בירכיו וכך התקדם על מקום משובו של אבינו והתחנן: "אבי סלח לי, כטוב בעיינך עשה בי".

פנה הבאבא סאלי אל הנער בתום הסיפור הניח ידו על ראשו ואמר לו: בני, אם תבטיח לי שתקפיד בכבוד אימך, אברכך בכל הברכות הטובות שבעולם, עליך להיות מאושר שיש באפשרותך לקיים מצווה כה יקרה, קיימנה אפוא בשלימות ובשמחה. ומחדרן של הרב יצא נער אחר לגמרי.

השי"ת יזכנו ברחמיו הרבים לקיים מצוותיו כראוי. אמן.

שבת שלום ומבורך.

בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א