במדרש רבה פרשת קורח פרשה י"ח אות כ' מובא אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו על ידי שאמרה לו מה לך במחלוקת זו, אם אהרון כהן אתה תלמידו ואם קורח כהן אתה תלמידו, אמר מה אעשה והרי כבר נשבעתי להם שאני אהיה איתם, אמרה לו אני יודעת שכל העדה כולם קדושים, מה עשתה השקתה אותו יין והשכיבה אותו לישון וישבה בפתח הבית וסתרה את שערותיה, וכל מי שבא לקרוא לאון בעלה כיון שראה אותה כך חזר לאחוריו, והיינו דכתיב חוכמות נשים בנתה ביתה.

וצריך להבין אם באמת הם היו כל כך קדושים עד שלא הסתכלו על שערות של אשה כיצד הם כפרו כך בקב"ה ובעבדו משה במחלוקת כל כך גדולה.

התשובה היא שקורח ידע שהאמת עם משה רבינו ואף אחד לא ילך עמו, ולכן התחיל להתלוצץ ממשה רבינו כמו שמופיע במדרש שהביא מאתיים וחמישים איש לבושים טליתות תכלת ושאלו את משה אם הם חייבים בציצית, ואמר משה שהם חייבים התחילו לשחוק ואמרו חוט אחד של תכלת פוטר את הטלית כולה של תכלת לא כל שכן אין זה מאת המקום, הלכו לישראל ואמרו ראינו שאלמנה אחת ענייה היתה בשכונתנו והיה לה שדה אחת שכרה פועלים לחרשה א"ל משה שביעית היא ואבדה שכרה, לשנה אחרת שכרה כמו כן ואמר לה יובל היא, לשנה אחרת שכרה שור וחמור לחורשה א"ל משה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו והפסידה שכרה, השכירה לאחרים וזרעוה וציוה לשורפה כי הייתה כלאים, לסוף זרעה וקצרה בא אהרן ליטול תרומה גדולה, בא משה ליטול מעשר, באו עניים ליטול לקט ופאה, עשתה לחם לבניה בא אהרן ליטול חלה, ובזבזה הכל ומכרה השדה שלה ולקחה כבשה קטנה להתפרנס בה התחילה לגוזזה בא אהרן ונטל גיזתה מראשית הגז, ילדה בכור בא אהרן ליטלו, כשראתה כך עמדה ושחטה בא אהרן ליטול חזה ושוק זרוע ולחיים והקיבה, מתוך כעסה הקדישה הבשר בא אהרן ולקח את הכל.

מעשה זה כל יסודו אינו נכון כיון שעדיין לא נכנסו לארץ ישראל ואם כן עדיין לא נצטוו במצוות התלויות בארץ, אבל כשרוצים לחלוק על גדול הדור כל סיפור ואפילו משהו לא הגיוני מתקבל, ועם כח הליצנות קורח שיכנע את גדולי הדור ללכת אחריו.

וזה מה שהחפץ חיים כותב שמי שמדבר לשון הרע עובר על ולא יהיה כקורח ועדתו, דהיינו שהוא משתמש בכח הדיבור שלו לרעה, כי בכח דיבור לשון הרע לפלג ולסכסך בין אנשים.

אבל אשתו של און בן פלת ידעה לנצל את כח הדיבור שלה לשכנע את בעלה שישאר בבית ולא ילך איתם באותה עצה, כי ידעה שקורח משתמש בכח הדיבור לרעה.

נתחזק כולנו בשמירת הלשון ויקויים בנו הפסוק מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, וכן שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, אמן כן יהי רצון.

נכתב ע"י האברך החשוב הרב יעקב צרפתי הי"ו
כולל "שירה לציון" סניף קרית משה
בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א