ב"ה
פרשת ״תזריע- מצורע״
בפרשיות אלו מבוארים נגעי הצרעת. בתחילה מבוארים נגעי האדם עצמו- מה שיש לו צרעת בבשרו, ואחר כך מבוארים נגעי צרעת הבגד שעליו, ולבסוף נגעי הבית. ולכאורה יש להתפלא שהרי אין הנגעים באים אלא על החטא, והרי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה, והיה ראוי לכתוב מתחילה נגעי בגדים ובתים ואחר כך נגעי אדם?
שאלה זו שואל רבי אלימלך מליז׳נסק, ומבאר, שההולכים בדרכי ה׳ ועבודתו, מוסיפים בכל יום קדושה ודעת, ובכל יום משכילים את מה שלא השכילו אתמול. על כן באה התורה ורמזה את סדר המדרגות: שמתחילה צריך האדם לתקן את המידות שבו, שהם נגעי האדם דהיינו הגאווה והתאווה והשקר והחנופה ושאר מידות המגונות. אשר כל מידה לעצמה יש לה ענפים רבים עד אין מספר וצריך האדם להשכיל מאוד לעמוד עליהם. (ובוודאי יעזור לו האל הנותן בינה לאדם שרוצה לעבוד אותו באמת) ואחר כך צריך האדם שיעשה מצוות ומעשים טובים, שהם הלבושים של האדם, שצריך להשכיל לעשותם כתיקנם לבל יתערב שום סיג ופסולת, ואחר כך צריך לתקן את הבית שהוא העולם העליון אשר הוא קשור בו, שזה עיקר ביתו ודירתו של אדם.
לכן גם פתחה התורה בנגע ה"שאת" וכמו שכתוב ״אדם כי יהיה בעור בשרו שאת…״ הגשמיות נקראת בשם בשר, ואדם צריך לתקן את עורו שיהיה אור בא׳ במקום עור, והוא לא די שלא עשה כן, אלא הוסיף חטאים ועוונות בעורו. ומה הם החטאים? ומפרש ״שאת״ בתחילה, רמז למידות המגונות שהם שורש כל החטאים, שעל ידי מידות רעות בא אדם לכלל חטאים. ושורש כל המידות הרעות היא הגאווה, ו״שאת״ רמז לגאווה שהוא מנשא את עצמו בעיניו להתגאות.
השם יתברך יזכנו לחזור בתשובה בכל יום לתקן המידות הרעות ולזכות למעשים טובים ולחיי העולם הבא.
שבת שלום וחודש טוב ומבורך
נכתב ע"י הרב דוד הי"ו – כולל "אביר יעקב" – בית שמש
בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א