להאיר את הנשמה
ב"ה
חנוכה תשפג'
הנה, אנו בעיצומם של ימי החנוכה הנפלאים.
זמן בו אוהבים לערוך מפגשים, לאכול סופגניות, ספינג' וכל מה שמשמין…
מעבר לימים המתוקים הללו (תרתי משמע) כדאי להגיע אליהם עם ההבנה של המעלה והמשמעות שבהם.
למלך גדול היה אהוב שהמלך היה אוהב מאד להשתעשע עימו בדברי חכמה ודעת והיה מזמינו בחיבתו לסעוד על שולחנו.
לימים, פנה המלך לאהובו – הנך סועד זמן רב על שולחני ואני שמח מאד בכך ובך, אך הייתי נהנה אם תזמינני לביתך לסעודה.
אותו אדם נפעם והתרגש מאד מפנייתו של המלך, רץ לביתו ופנה לאשתו.
לאחר ההתרגשות הראשונית אמרה לבעלה- זוהי זכות גדולה עבורנו, אך הבית כ"כ פשוט ואפילו מוזנח, הכסאות רעועים והצבע על הקירות מקולפים, ואיזה סעודה כבר אנו יכולים להכין למלך שיש לו הכל ורגיל להכי משובח, טעים וטוב?!
אך המלך ביקש וצריך לעשות. מיד צבעו את הקירות, תקנו וסידרו הרהיטים והחלו בהרכבת התפריט.
הגיע התאריך המיוחל בו ביקש המלך להגיע, וכשכבר הכל היה מוכן לפנות ערב שמע אותו אהוב של המלך מבחוץ מנגינות קסומות. הביט בחלונו וראה שיירה אין סופית מתקרבת לביתו.
תחילה, ראה משלחות של פרשים, אחריהם נגנים וחצוצרנים כרכרות הדורות מקושטות להפליא ולאחריהם כל השרים, יועצים והכרכרה של המלך בכבודו ובעצמו, איזה מעמד, איזה עוצמה ופאר!
אותו אדם החל לרעוד מהתרגשות ופחד, רץ לתוך הבית ואמר לבניי ביתו – איזה בושות, מה כבר הכנו, המלך מגיע אלינו ורגיל לכזה אושר ופאר, שפים צמודים, מאכלי גורמה, ומה כבר הכנו לו?! עוד סלט של טבולה ואבוקדו, עוד תבשיל וטריו של פלפלים וכל שאר המנות שהכנו זה כלום בשביל מלך שיש לו הכל.
מתוך הלחץ וההתפעמות, החליטו להכניס מיד את כל הסעודה שהוכנה לחדר אחר וכך לקבל את פני המלך,
השיירה נכנסה עם המלך הגדול, ולאחר כיבוד קל של שתיה ועוגה טובה שאל אותם המלך, כלום לא ביקשתי מכם להכין עבורי סעודה?!
אותו אדם החל לבכות ולומר – אני כ"כ מודה למלך על הזכות, אך אני כ"כ מתבייש שזה מה שיכולתי להכין והמלך רגיל לדברים הרבה יותר מושקעים ומשובחים!
המלך חייך לעומתו ואמר, בדיוק את הפשטות הזו אני רוצה, הרי הינך יודע שלא חסר לי מאום, אבל החום, אהבה, השמחה בבואי – זה מה שמשמח אותי ועושה לי טוב.
הקב"ה אורו של עולם, הוא יצר את המאורות ואת שבעת הרקיעים ואת כל העולמות כולם, מה המשמעות כבר בשלהבת קטנה שמאירה את החנוכייה?
בחנוכה, כאשר אנו מעלים את האור בשלהבות הקטנטנות שמאירות, הקב"ה בעצמו מגיע עם הפמליה שלו והם כ"כ שמחים לראות אותנו – עם ישראל אהובים שלו, עומדים ליד החלון ואומרים לו: תודה!!! על הנס בגדול, על הזכות להיות בנים, על עצם החיים!
וה' יתברך כ"כ שמח ומתוך הודיה – עולה, פועלת ומתקבלת התפילה.
כל אדם צריך לדעת שבית איכותי אינו נבנה רק מבלוקים ענקיים,
הוא נבנה מנדבך אחר נדבך, לבנים קטנות שנשענות זו על זו.
בדור שבו ב"ה יש שפע וכ"כ הרבה תחרות והכל נעשה כ"כ טכני מעומס המטלות ומלחץ ההספקים אל תשכחו את העיקר – תאירו את הבית, את החום והאהבה, ע"י הערכה, עידוד, מחמאות, מילים טובות. לא עולה כלום אך מאד מחזק את הקשר ומאיר את החיים.
אז כל אחת ואחת, גם אם את אשת קריירה, עו"ד או פרופ', אל תשכחי לומר תודה לבעלך, על כל קניה, נתינה הכי קטנה.
ואתה- גם אתה כ"כ עסוק ולחוץ, אל תשכח להודות לאשתך על כל סנדוויץ וארוחה שמכינה בעבורך. כי שום דבר אינו מובן מאליו ואין נתינה שלא נחשבת, גם אם היא קטנה.
אל תשכחו לשמח את הילדים והסביבה ע"י פרגון, העצמה של תכונות טובות, הכלה והקשבה.
כי בסופו של יום, דווקא הדברים הקטנים הללו, הם אלו שמאירים את הבית, את הנפש, את האדם שבכם.
חנוכה שמח וטוב לכולם!