ההתנגשות בין הרוח לחומר – יתכן שאדם בפתיחת עסק מרוויח הון. נדגיש כי זה ניסיון גדול כי יכול להיות שזו עיקר הפרנסה, אולם צריך לדעת שהכול הבל הבלים. אם תשמור על השבת, אתה תראה יותר שפע. עם ישראל מבוסס על איכות ולא על כמות. אדם צריך ברכה במעשיו. יש אנשים שמרווחים הרבה כסף, אולם הכסף נעלם להם. לא שרויה בכסף הברכה. באופן טבעי אדם שרואה צמצום בפרנסה מיד מצמצם צדקות. זו טעות. אין לחסוך בצדקות. הפרנסה היא פונקציה של צדקה. ה' יתברך רואה אדם שנותן הוא משיב לו בחזרה.

תחילה עושים השתדלות רוחנית – זה הלימוד מבלק. בלק ניצב מול בעיה, מול עם ישראל. הוא רוצה לנצח את עם ישראל. התורה מלמדת אותנו דרך בלק שכדי להצליח בעולם הזה יש לבצע השתדלויות רוחניות תחילה. הוא מוכן לשלם כל הון שבעולם כי הוא יודע שהכוח זה בפה.

דיברנו בפרשה הקודמת שמשה רבינו נענש על הכאת הסלע חלף דיבור לסלע. אומרים המפרשים – לפני מתן תורה הנכון זה להכות, כלומר רק להשתדל פיזית. אולם, לאחר מתן תורה, אדם יכול לפעול ניסים בכוח הדיבור. בלק הבין את זה. בעוד שאנשים בדורנו לא מבינים למה צריך להשתדל ברוחניות. בלימוד תורה ותפילה. זה כי לא מבינים את הכוח של התפילה. ה' יודע מה אני רוצה ומה אני צריך. גם הישועה לא תמיד מיידית, באופן שעלול לגרום להטלת ספק בהשתדלות הרוחנית. אבל, חייבים לדעת שרק התפילה היא המפתח לישועה ולשפע.

הבן איש חי, זכותו תגן עלינו, אומר שאם אדם השיג משהו בתפילה הוא זוכה ליציבות בישועה. אחרת, זו ישועת דמה שבבוא העת תילקח ממנו. היסוד של היהודי זה בדיבור.

ניסיונות בהכשרת השרץ- בלק מבקש מבלעם שיקלל את עם ישראל ובלעם משהה את תשובתו עד קבלת דבר ה' בנושא. לכאורה, נראה שלבלעם יש דעת תורה. זה ניסיון קשה – כי רק ביקשו ממנו לקלל, זה לא שינוי משמעותי מצד הסדר הרגיל שלו. לא 2 מובן, למה התורה אומרת שלבלעם אין חלק לעולם הבא? בלעם שואל את ה', כי הוא מבין שכנראה יש כאן בעיה.

ה' אוסר עליו ללכת ולקלל. בלעם מנסה לשדל את ה' – אולי קללה קטנה? אולי ברכה – ה' אומר לו שלא יעשה כלום. כך בלעם משיב לשליחי בלק – ה' לא מתיר לי לבוא. בלק גם הוא מגדיל את השתדלות השכנוע כלפי בלעם. בלעם שואל שוב את ה' – וה' מתיר לו ללכת. מדוע השינוי בהוראת ה'? הגמרא מסבירה "בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו". לכל אדם יש בחירה, אם להיות צדיק או רשע. זו הסיבה מדוע לבלעם אין חלק לעולם הבא. מחד הוא האמין לה' יתברך, מנגד, התאוות שלו היו חזקות, עד שהלך נגד רצון ה'. גם לכל אחד יש רצונות – תענוגות העולם הזה. לעיתים, בניגוד לדעת תורה. ספק כשרות, ספק צניעות וכד'. יש כאלה שגם מטהרים את השרץ, כי להצדיק את התאוות שלהם. במקום שנשתעבד לרצון ה' – אנו כביכול משעבדים את רצון ה' לרצוננו.

לכל אדם יש ספקות על התורה, ויצרים כנגד התורה. השאלה היא אם אדם כובש את הלב, היצר, או שהלב כובש אותו? הצדיק כובש את תאוותיו.

זה לא בושה שיש לנו רצונות, לעיתים פסולים. עוד כסף על חשבון תורה. צריך לעשות שיקול – מה העיקר ומה הטפל. זו אחת העבודות הקשות ביותר שיש לנו. בלעם ידע את רצון ה' יתברך.

השאלה של בלעם, כביכול, מיותרת. האם יש סבירות שה' יתברך יסכים לו לקלל את עם ישראל?!? בניו, אהוביו. ה' יתברך עשה ניסים לטובת עם ישראל.

אנשים מוצאים היתרים בשמירת עיניים. יש מצווה לשמח חתן וכלה – אולם, הארוע לא צנוע. ככה היה אצל בלעם הרשע. הוא יודע דעת עליון, אולם אולי נמצא איזה היתר לפרוק יצרים – גם לקלל את עם ישראל וגם להרוויח כסף.

לקלוט רמזים – האתון מנעה מבלעם מספר פעמים ללכת ולקלל את עם ישראל. המפרשים מסבירים שה' יתברך שלח לבלעם מלאך רחמים. הגם שהוא היה רחוק – עקב תאוות ויצרים. ה' ניסה לעורר אותו ברגע האחרון. גם אנחנו – מקבלים רמזים. לאדם לא הולך משהו בחיים. פתח את העיניים. למה זה קרה?!? בלעם לא פותח את העיניים – יש לו בעיה עם האתון, הוא מחזיר אותה לדרך בכוח. האתון לוחצת את רגלו לקיר. רגלים זה בחינה של הרגלים. לאדם יש הרגלים לא טובים. לא קובע עיתים לתורה, קם מאוחר. לא שומר עיניים. מדבר איך שהוא רוצה. רגיל לקנא. רגיל לכעוס. התורה רוצה שנשנה את ההרגלים. אפילו שאתה יודע את החשיבות בתיאוריה: 3 תלמוד תורה, צדקות. אולם, לא מבצעים בפועל. גם כאן, בלעם מכה את האתון. הוא לא מבין את שיח עם ה' יתברך. ה' יתברך מדבר עם כל יהודי ויהודי. בפעם השלישית, נגלה עליו המלאך. האתון רובצת באופן שמרמז על כך שכבר אי אפשר לתקן חלילה.

אתה רוכב על החמור או שהחמור רוכב עליך?!? – הגמרא שואלת, מה ההבדל בין אברהם אבינו, משה רבנו, משיח ובלעם? משיח יבוא על חמור, בלעם רבץ על האתון. אברהם חבש את חמורו. משה רבנו גם רכב על חמור בבואו לגאול את ישראל. המפרשים מסבירים שחמור מסמל חומר – גשמיות, תאוות. זה טבעי. כל אדם יש לו תאוות לחומר. השאלה אם אתה רוכב על החומר ושולט בו או רוכב על החומר ומתאחד איתו ונהיה כמו החמור.

לכל אדם קשה לקיים תורה ומצוות. זו מלחמה שגם אברהם אבינו התמודד איתה. אברהם אבינו שעבד את החומר לה' יתברך. שעבד ממונו ותאוותיו לה' יתברך. הגמרא אומרת שאין דבר גשמי יותר מממון. השאלה – מה אתה עושה בממון? וכך גם בזמן – אין דבר יקר לאדם יותר מהזמן. אפשר לעשות הרבה כסף בזמן קצר) מניות, עסקים וכד'). אולם, יש אדם שמקדש שאת זמנו. קובע עיתים לתורה. מכתת רגליו לדברי תורה. יש המקדשים את הממון בצדקות. כך גם אברהם אבינו ומשה רבנו. רוכב על החמור בדרך לגאולת עם ישראל. יש לו תאוות, אבל הוא לא מוכר את הערכים שלו בשביל שום הון שבעולם.

יש סיפור על זמר חסידי בארה"ב שהוזמן לחתונה ובהגיעו הוא גילה שהחתונה ללא הפרדה. הזמר ביקש בעדינות שיציבו הפרדה. המזמין אמר לו שכיוון שהוא לא בדק קודם הוא מחויב להופעה. אחרת, יתבעו אותו בתביעה גדולה מאוד. הזמר היה מוכן לספוג כל תביעה ובלבד שהוא לא ישיר במקום לא צנוע. בבית משפט הוא הודה ואמר שהופעה ללא הפרדה נוגדת את הערכים שלו. השופט לא קיבל את טענתו וקנס אותו בכ- 60 אלף דולר. הזמר שילם מיד, בשמחה ובראש מורם. מבחינתו – מדובר בקידוש ה' ששוו לו כל סכום.

אחרי שנה הזמר מקבל טלפון להופיע בפדיון הבן. כעת הוא כבר נזהר ושאל אם האירוע בהפרדה. משנענה שכן הוא הסכים להופיע. ניגש אליו יהודי ושאל אם הוא זוכר אותו. והזמר אכן זיהה, זה היה אותו יהודי שהזמין אותו לחתונה. כעת, יש לו כיפה ל הראש. אמר לו היהודי שהוא חשב רבות על מה שעשה הזמר החסידי – לא רק שהוא ספג קנס, הוא גם נשא בעליות של הנסיעה והוצאות התזמורת )עובדיו(. וזה חיזק אותו מאוד באמונה. במקום נתן לו 3 מעטפות, כל ההוצאות שלו ועלות הפדיון. 4 הזמר רכב על החומר. יש רצונות. תכניס מימד רוחני בכל מה שאתה עושה. כך לדוגמא – בונים בית פאר. תכניס מזוזה מהודרת. תכניס ספרים. תקדש את הבית. גם משיח יבוא על החמור. זה לרמוז לנו שיהודי רוכב על התאוות. יש אסור ומותר ויש הלכה וחומרה. אדם מתבלבל הרבה. אנשים פירקו בתים על חומרות, בלי ידיעת ההלכה. אדם צריך ללמוד תורה כדי להבין את הכוונה של התורה. בלעם ידע את ה' וידע את חשיבות הנשמה היהודית. הוא ידע שיש גוף ויש מלחמה. אולם, הוא רצה לרתום את רצון ה' לתאוות שלו.

גנב (בא בלילה) משלם כפל. גזלן (גונב בלי בושה) משלם קרן. כביכול היה צריך להיות הפוך?! אולם אצל ה' יתברך זה הפוך – אם אתה מפחד מבשר ודם ולא מפחד מה' יתברך. זה הרבה יותר חמור. אדם שלא מתבייש מאנשים, יש לו יותר סבירות בסוף לחזור בתשובה, כי יעירו לו ובסוף זה יחלחל.

צריך התבוננות קלה לאמיתות התורה. כך, לדוגמא, הכותל המערבי. ה' הבטיח שלעולם הוא לא יזוז. שלטו בישראל אימפריות רבות והכותל נותר עומד. ה' יתברך נתן התחייבות לאלפי שנה וזה קורה בפועל. זה מחזק באמונה וביראת שמיים.

הידע הזה מחזק גם מול מלחמת הייצר. לכתת רגליים לשיעורי תורה. קשה יותר מלראות בבית בשידור חי. אתה עייף ומתייגע. זה נקרא לקדש את החומר, את הייצרים. בלעם חיפש להקל.

לבלעם אין חלק לעולם הבא. למרות שהוא יודע דעת עליון. יש לו השגות. יש הרבה "באבות" שעובדים על אנשים. זה הבל הבלים אדם שלא משתעבד לתורה. לא משבר יצרים ותאוות, שומר עצמו מכעס. אסור לתת דרור ליצרים. אדם עלול לרמוס אנשים כדי להגיע למעמד. ידבר לשון הרע. הכול מותר.

המאמץ מוערך, יותר מההגעה ליעד – ניסית לא לדבר לשון הרע, ללמוד, להתפלל. אתה רוצה. מתאמץ. אתה בדרך. אתה לא בשלום עם הריחוק שלך. אנשים שוויתרו לייצר. אולי זה מתוק לו מייד. אולם, המצפון ידכדך אותו אחר כך. יש אנשים עם ייצר הרע בעריות, במידות, עם הילדים. כולם נופלים. אבל צריך להילחם. אחרי 120 השנים. אדם לא שווה כלום. כל ההגעה שלנו זה כדי לשבר את היצרים, את המידות. בלעם התפעל מהתמימות והפשטות של עם ישראל. האוהל. ההקשבה למשה רבנו ולרצון ה' יתברך. ה' לא רוצה שאדם יקצור הצלחות, אלא שיתאמץ ויחפש את הנתיב לדרך הנכונה.

לא לפסוק לעצמך – אחד הדברים הקשים הוא לא להבחין בין טוב ליותר טוב. שיעור תורה מול לעזור לאשתו. כל פעם ההחלטה היא שונה. תלוי במצב האישה, מה היה אתמול וכד'. צריך לבדוק ולא לפסוק שכל הזמן העזרה יותר חשובה מהתורה. כך גם לשמח חתן וכלה – אדם פוסק לעצמו, הגם שזה כולל פגימה בעיניים. יש קושי בחיים. יש שאלות, ספקות. אדם צריך להציף את הדברים מול דעת תורה. אדם נגוע באינטרס שלו. תן לדעת תורה להכריע לך – שלא חלילה תכשיר שרץ.

דריכות תמידית – דרך כוכב מיעקב. אדם צריך להיות דרוך. קבלת מתנה מה' יתברך ילדים. לאיזה מוסד אתה שולח אותם? האם אתה מחנך את נשמתם הטהורה לאהבה ויראת ה' יתברך או לתאוות שלהם. וזה לא נגמר בזה – יש להקפיד על קשר עם הילד. מה למדת היום? מה אמר הרב? זה לא לשלוח לבית ספר וזהו. כך גם עם האישה יש לחזק כל הזמן את הקשר הזוגי. לבחון את עצמו אם עשה טוב או לא. מה עושים עם החומר – משיח בא על חמור. כך, להבדיל, בלעם. מה ההבדל – מה עושים עם החמור? מה עושים עם הממון? כמה משקיעים בדברים רוחניים. תניח תפילין מהודרות. תניח רבנו תם. אחרת, אחרי 120 , רבנו תם עלול לטעון מולך שלא הנחת מעולם.

להתייגע רק ברוחניות – יש לך קושי בפרנסה. תוסיף פי 2 בהוראת קבע. תראה איך ה' יתברך שכל העושר שלו. כך גם ארע לאחרונה בכוללים שלנו. עשינו מסגרת "רצופין" 1 וזה נראה שאין כסף לתת לאברכים. מה שלא קרה אף פעם. אבל אני יודע שזה רצון ה' יתברך. שום דבר לא בא בקלות. אברכים שלא מדברים בלימוד. יצר הרע מנסה להתגרות. ההסתכלות של עבד ה' יתברך – לא לבטל/להוריד צדקה. לא מעגלים פינות ברוחניות. רוצה ילד צדיק, תשב איתם. אל תיקח אותם למקומות פריצות. שמור על הנשמה שלהם. יש לך אחריות על הילדים. זה קשה. אני רוצה להראות עם הילדים בחברה. אולם, תבחר נכון. לעולם אדם לא יפסיד מבחירה נכונה. יש עול פרנסה, האישה צריכה משהו. לא אומרים לה – עזבי אותי, יש לי שיעור תורה! תהיה חכם. תגיד לה. אני מבטיח שאקנה לך אחרי השיעור תורה או מחר על הבוקר. וגם אנקה את הבית.

פערי גישות – יש את בלק/בלעם מול אברהם אבינו, משה רבינו והמשיח. זו פרשה ללא מצוות, אבל התורה משקפת לנו איך צריך לחיות. לכל אחד יש בלעם בתוך עצמו. שמנסה להכשיר את השרץ. בדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכים אותה. ה' לא כופה אף אחד. אנו צריכים ללמוד איפה לשים את המאמץ. אין אחד בלי תאוות ויצר הרע. תתגבר. אל תלך למקום עם ניסיון רוחני. מקום בו מדברים לשון הרע. כל מה שאתה עושה לכבוד ה' יתברך. ה' לא יקפח אותך. גם לעזוב פרנסה שיש שם לשון הרע. אדם שמשקיע, יקבל שכר. יראה משפחה מתוקנת. זו הנחת האמיתית בעולם הזה. כל אחד ימנף את עצמו לטובת המשפחה והילדים. זו השקעה גדולה. בלעם לא היה מוכן לשעבד את היצר. רצה כסף. יש אנשים לא יודעים מה לעשות עם הכסף שלהם. עם הילדים שלהם. עם האישה שלהם. זו מלחמה כבדה. ה' רוצה אותנו – "מי לה' אלי". אדם צריך לשמור על הגחלת היהודית. תבחן דעת תורה. שאל את עצמך – האם היית עושה זאת בזמן תפילת הנעילה?
בלעם חשב שהוא יודע הכול – "באבא גדול". אולם, איפה עבודה על התאוות, על היצרים?!?

השמירה של עם ישראל – בסופו של דבר העצה שנתן בלעם לבלק – שה' יתברך שונא זימה. זה יסוד גדול. השמירה היחידה של עם ישראל זו התורה, המצוות והצניעות. כשאין הקול קול יעקב – אזי, הידיים ידי עשיו. מה שבלעם לא הצליח לעשות, הזנות עם בנות מואב הצליחה מיד. 24 אלף מתו ביום אחד. מיזה לומדים שכל השמירה זה תורה ומצוות. לא לשמור שבת זו אכזריות כי זה מה ששומר את הצבא ואת האזרחים. צריך להשתדל עם כל הקושי וכל העמל. צריך לברר מה רוצה ה' יתברך ולא לנסות להקל. ה' לא מקפח שכר.

מעלת הויתור – רבי אבא. ישב בלוד וראה יהודי מתעייף בדרך ונח. בא נחש להכיש אותו. מיד הגיחה חייה והרגה את הנחש. איך שהוא קם האבן שהוא נח עליה נפלה לוואדי. נס בתוך נס. רבי אבא שאל אותו – מה מעשיך, שזכית לניסים כאלו? ענה לו. לעולם לא הלכתי לישון כעוס. ויתרתי לכולם. אדם שמוותר. שומר על עצמו והפוך. לא קשור למעשה הזולת. תוותר לטובתך. מי שלא מוותר, חס ושלום עלול לפגוע בעצמו. ה' רוצה שנרכב על החומר. הוויתור פודה ומציל. אדם שמוותר. ה' גם מוותר לו.

המרחם על חברו מרחמים עליו מהשמיים – תקשיב לבעיה של החבר. חייך לילד, לאישה. זה רחמים. לא להתאכזר. תקבל ישועות. אם תחייך, יחייכו לך מהשמיים. בע"ה נזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. להגדיל את התורה בע"ה.נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן.