פרשת השבוע פ' ויחי שבה אנחנו חותמים את ספר בראשית…

"המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וייקרא בהם שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ"

זוהי הברכה שבירך יעקב אבינו את הבנים של יוסף – מנשה ואת אפרים וכך מברך כל אב את בניו בליל שבת קודש.

והמפרשים שואלים מדוע הקדים בזה יעקב אבינו את עצמו לאבותיו אברהם ויצחק?

והביאור בזה הוא – כיון שכמבואר "על שלושה דברים העולם עומד על התורה, העבודה ועל גמילות חסדים", וצריך להבין שהרי היה מן הראוי שיתקיים העולם על קורבנות למשל, שהרי קדמו לתורה שהרי כבר אדם הראשון הקריב קורבנות? וכמו"כ הלוא החסד קדם שהרי נוח היה בעל חסד גדול ואירח את כל הבהמות אצלו בתיבה וטיפל בהם וא"כ גם החסד קדם?

אלא באור הדברים הוא שלפני החסד ולפני הכול צריך שיהיה תורה, בלי התורה כל החסד וכל הקורבנות אינם שווים, אין להם את ההסתכלות הנכונה ויתכן מאוד שייכשלו במטרתם וזה לא ייחשב לחסד.

הדוגמא לזה למשל יש רח"ל חולה שסובל מייסורים והולך למות, מה עושים הרופאים שלא יסבול מנתקים אותו מהמכשירים והם מבינים שזה חסד, אבל לפי התורה זה רצח גמור. ואותו הדבר למשל בריבית שנראה שהוא גומל חסד, אך כיון שזה בריבית ההסתכלות האמיתית היא שזה כלל לא טוב וזה עול גדול, לכן קודם להכול זה תורה.

וזה מה שיעקב אבינו מלמד אותנו – שהרי יעקב הוא הסמל של התורה – "איש תם יושב אהלים" ואחרי זה אברהם שזה חסד וכו' כי התורה זה מצפן ומדד לחיים שלנו בכל פעולה שאנחנו עושים זה דרך חיים שבלעדיה בנ"א לא ידע מה הנכון.

באותו סיפור שיוסף הביא את בניו להתברך, יעקב אבינו שיכל את ידיו ושם את הימין על ראש אפרים למרות שהוא הקטן, ואת שמאלו על ראש מנשה למרות שהוא הגדול ויוסף ביקש ממנו לשים כסדר אך יעקב אמר לו ידעתי בני ואעפ"כ, והסביר לו את טעם העניין… וכל העניין הזה צריך ביאור והלוא מנשה ואפרים היו ילדים ומה הבעיה להחליף אותם ולמה לשכל את הידיים ולשנות את הסדר?

אלא יעקב אבינו מלמד אותנו יסוד לחיים – שילדים צריך לחנך לפי הטבעים שלהם, אל תנסה לשנות את הילד שלך, לפעמים אדם רוצה שבנו יתנהג בצורה מסוימת טובה יותר, אך הבן מסתכל על אבא שלו ועושה כמוהו לכן קודם כול האדם צריך לשנות את עצמו, לפני שהוא בודק אחרים…

ויסוד נוסף שיעקב אבינו מלמד אותנו בדרכי החינוך, כל ילד הוא צומח אחרת, הא' פיקח יותר והשני פחות, הא' ממולח יותר והשני פחות, והכלל הוא שאין כלל ואין חינוך מיוחד לכולם, כל אחד יש לו את הדרך שלו, חיוך לילד הזה בזמן המסוים הזה יכול פחות להתאים לשני, לפעמים לזה קל יותר דברים שלשני קשה, הערה לזה יכולה להתקבל אחרת אצל זה, אין חינוך שווה לכולם ולכן צריך הרבה חכמה מתי לומר ומה לומר, אדם שרוצה לומר ביקורת צריך לעטוף את זה במחמאות אמיתיות, וזה יעקב אבינו מסכל את ידיו – ללמד אותנו איך מתנהגים עם ילד, לפי הטבע שלו, לפי מה שהוא.

"ויחי יעקב בארץ מצרים.." 'למה פרשה זו סתומה לפי שבקש יעקב לגלות הקץ לבניו ונסתם ממנו' (רש"י).

ובזוהר הק' יש ב' גרסאות האם הוא גילה למעשה את הקץ או לא, ואיך זה יכול להיות, הוא גילה או לא ? וביאור הדברים הוא, שמבואר בגמרא בסנהדרין על הפס' של הגאולה "בעיתה אחישנה" ושאלת הגמ' א"כ מתי יבוא משיח בעיתה – בזמן שנקצב או שהקב"ה יחשינה ויזרז אותה? ועונה זכו – 'אחישנה', לא זכו – 'בעיתה'.  דהיינו שבכוחם של ישראל לקרב את הגאולה מ'עיתה' ל 'אחישנה' ולקרב את הקץ וכך זה גם בגאולה הפרטית שכל אדם צריך, הוא יכול לקרב לעצמו את הקץ גם אם נגזר קיצבה מסוימת וזה כ'שזכו'…

וממלא יעקב אבינו רצה לגלות את הקץ של 'בעיתה', מתי אמור המשיח לבוא מן הדין ואמר לו ה' אל תגלה כי אין קץ לעמ"י כי ע"י המעשים אם 'זכו' אפשר לשנות את זה, אם ירצו ישראל הם יכולים להקדים את הזמן, וממילא הזמן של ה'בעיתה' אינו משנה כ"כ, כי אפשר לקרב אותו, וזה הביאור שהוא גלה ולא גילה – שבמה שהוא לא גילה את הקץ של 'בעיתה' הוא גילה את מה שבעצם אפשר לעשות 'אחישנה'. וזה באור דברי הזוהר.

והדבר הזה זה בין בגאולה הכללית ובין בגאולה הפרטית, לפעמים יש קושי לאדם וכולם התייאשו, והרופאים וכו'.. אך כולם צודקים רק לפי הטבע הפשוט, לפי 'הבעיתה", אך מול זה יש את ה -'אחישנה' ויכולים להחיש את הגאולה הפרטית ואת הישועה…

ואיך עושם את זה?

ע"י 'זכו', דהיינו ע"י זיכוך, אם אדם מזכך את את עצמו, את האישיות שלו ואת הירא"ש שלו, ובודק את עצמו, הוא יכול לזכות.

והביאור של זה הוא – שהרי הרבה אנשים שואלים למה הברכות לא מתקיימות, על זיווג, על פרנסה, למה? והמפרשים מבארים בזה,  שבשביל שתתקיים ברכה צריך שיהיה האדם כלי לברכה, כמו שמצינו שיעקב כשרצה לברך את השבטים אמר שמא יש ביניכם אדם שיש לו טרוניה על חברו או על השמיים? ועל זה אמרו לו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' – שהם אחד בניהם ומאוחדים ואין להם טרוניה אחד על השני ואז אמר יעקב בשכמל"ו ובירך אותם רק אחרי שביטלו עצמם ונעשו כלי לקבל את הברכות זכו.

והעניין של זה כי מי שרוצה ברכה ולזכות בשפע צריך להתבטל, יש יהודי בקהילה שא"ל שלא הולך לו, כל מה שהוא עושה, לא הולך לו, ואמרתי לו תתרגל מעתה לדבר טוב, על עם ישראל על כולם ועל הכול, לדבר טוב, ואחרי זה הוא יזכה בעושר ואושר והביאור של זה פשוט כי מי שיש לו עין טובה הוא כלי, והוא יכול לקבל את הישועה שלו, הברכה יכולה לחול על אדם שהוא מבטל את עצמו, מי שלא רוטן הוא מוכשר  לקבל את הישועה של.,

כמו שידברנו כמה פעמים, למה צריך להתפלל והרי ה' יודע את הצרכים של האדם בפרנסה וזיווג שכל צרכיו ולמה יש להתפלל, וכתוב שעיקר העניין של התפילה הוא כדי שהאדם ייעשה בית קיבול וייעשה כלי לקבל את השפע, כי אדם חייב לעמול, ולהתפלל כדי לקבל שפע.

וכל זה הוא לפי האמונה של האדם, אם אדם יחזק את בטחונו, אמנם צריך קצת השתדלות אבל להאמין בלב שלם רק בהשי"ת ולהתבטל אליו ורק ככה הוא יקבל את הישועה, שאז הוא נעשה כלי קיבול לישועה וזה שנקרא 'זכו אחישנה'…

יש סיפור על הבעל שם טוב שהלך להתרים לישיבה שלו ובא לבית של איזה עשיר ורק דפק בדלת פעם א' והלך, שאל אותו העשיר מה העניין בזה, אמר לו שבזה הוא מילא את חובת ההשתדלות שלו, בדפיקה הזו.

כי הכול כבר נגזר לאדם האדם, ולפעמים חלילה נגזר עליו לקבל את ישועתו אחר הרבה זמן אך יכול לקצר את הזמן ע"י העניין הזה, של 'אחישנה' שיהיה במדרגה של הזיכוך הזה, שמוסר נפש ועושה דברים לכבוד השי"ת, פחות כועס, מתגבר וכו' לכבוד השי"ת, זה זיכוך, להבין שהכול מהשי"ת וא"א לא יכול לקחת מימך כמלא נימה, אם הקב"ה לא היה גוזר כך ולכן מי אני שאכעס – כך מקבלים ישועה מהשי"ת,

וזה מה שיעקב אבינו גם רומז בברכות בכך ש'שיכל את ידיו' יש בנ"א שיבקש ברכה לשלום בית, חינוך ילדים, אז יש אמנם ברכה אך צריך להשקיע בשביל זה, וכמו שאמרנו ראשית הכול בעצמך, בדוגמא האישית, כי הילדים קולטים היטב מהו ומיהו האבא ומהי האמא לכן שנה קודם את עצמך!

וזה יעקב אבינו מלמד, הייתה לו תפיסת עולם מסודרת, אך הוא משתנה, הוא משנה עצמו לפי המצב.

כמו שממשילים שהיה איזה צבי שהיה נתקע בעצי היער בקרניים שלו והתחיל לגזור את היער עד שאמרו לו, תגזור את הקרניים, תשנה את עצמך לפני שאתה מנסה לשנות אחרים. כי אדם יכול בקלות היום להתרגז, פוגשים כל יום עשרות אנשים, והעניין הוא לגמור את היום בשלום, בלי לפגוע ובלי להיפגע הרי כמו שבכביש חוסר שימת לב היא תאונה, אז מה צריך לעשות להצליח ליסוע לצפון ולדעת לזוז לפי הכבישים כך גם בחיים, לעבור את העולם עם פחות תקלות וזה העבודה שלנו בחיים לדעת לתמרן, אז אפשר לשבת בבית ואז אין התנגשויות אבל אדרבא זה התפקיד שלנו לצלוח את כל המהמורות של החיים בשלום בית, בהכול, ולדעת להגיע בשלום ולהשתנות מתי שצריך – לשכל את הידיים.

"ויחי יעקב"

צריך להבין למה קרא לו בשם יעקב ולא בשם ישראל שהוא כידוע השם החזק והמפואר של יעקב אבינו?                                                           ומבארים זאת המפרשים, שיהודי צריך לעבוד את ה' לא רק בבחינת "ישראל' אלא גם בבחינת 'יעקב' גם כשבנ"א לפעמים נמצא בעקב, בירידה, ברדידות, לפעמים בנ"א נמצא 'במוחין דקטנות' גם ובעיקר שם צריך לעבוד את הבורא.

ואדרבא לעיתים דווקא הירידה ובחינת יעקב, היא האהובה והרצויה לפני השי"ת, כי אדרבא נראה אתך כשקשה לך זה לא כ"כ חכמה כשהכול טוב, וגם אם נראה שהתפילה רדודה בתקופות ההם, מ"מ דווקא זה אהוב ורצוי לפני ה', כי 'לא בכוונה תליא מילתא אלא בעמל לתפילה', וצריך לעמוד בכל הזמנים.

וזה ויחי – יעקב, שגם כשיש תקופות של יעקב תחיה את היעקב תחיה את התקופות האלה, אל תשאיר את המצב רדוד ותחכה שהשני ישתנה, ושהאישה תתנצל, וכו"… שאז המצב רק מחמיר… העבודה שלנו זה להחיות את היעקב שבנו ואם לא בנ"א יכול להפסיד את החיים שלו…

הרבה פעמים אנחנו לא מוכנים להשתנות כי אנחנו בטוחים שאנחנו צודקים האחים הק' 22 שנים הם בטוחים שהם עשו את הדבר הנכון והישר, אותו דבר יוסף שמסיט ידי אביו ימין לבכור – כדין לכאורה.. אבל אומר לנו יעקב 'לא כן בני' תשכל את הידיים, תשנה את עצמך ואח"כ את האחרים, תעשה חשבון נפש אם אתה נמצא במקום הנכון או ולפי זה לא תשנה את עצמך, תשנה את ההסתכלות שלך… לפעמים בנ"א שומע איזה משהו שמכעיס אותו, מיד הוא מפרש את זה לכיוון שהוא רוצה ולפי זה הוא מפעיל תגובה שלפעמים היא הרת אסון, אבל במקום זה עצור רגע ,תעשה חשבון, תנסה להסתכל במבט שונה בעין טובה אתה רק תרוויח מזה. ­­­–

חז"ל או' – 'והוי דן כל האדם לכף זכות'.

אמרתי פעם למישהו שיותר מזה שחז"ל דואגים לשני הם דואגים לך! כי אילו יצויר שיש לא' שונא וכל פעם שהוא עושה משהו או מצליח במשהו הוא כועס ומתעצבן אז הוא מפסיד, כי לא רק שהוא שונא אותו אלא גם הורס לעצמו את החיים, בנ"א שרואה רע בחברו זאת הבעיה הכי גדולה שלו.

אז מה יעשה?

זה מה שיעקב אבינו מלמד אותנו בפרשה – שנה את עצמך, שנה את ההסתכלות, פתאום תראה עולם טוב יותר, אשה טובה יותר, בוס טוב יותר, ילדים טובים יותר, רק תשנה – 'שיכל את ידיו' בשעת הברכה וכך הברכה יורדת, ממלא גם השפע יפתח פתאום לאדם, כיון שבורא עולם הוא משפיע הוא נותן רק לפעמים הבנ"א חוסם את השפע ואת הגאולה שלו מלהגיע – זה כמו שבנ"א סוגר תריס ושואל למה אין שמש… יש שמש רק אל תחסום אותה מלהגיע אליך, שנה עצמך וכך יהיה יותר טוב בין במציאות וגם כלפי שמיים אם בנ"א ישנה את עצמו ויתחיל לראות דברים טובים בכול הוא יקבל כל מה שהוא צריך כי בורא עולם נותן שפע רק צריך את החלק של 'זכו' צריך כלי קיבול , להזדכך ולעשות חשבון נפש בעצמנו.. אנחנו צריכים להשתנות לא לשנות אחרים…                                                                               וזה מה שיעקב שואל את הבנים אם הם מאוחדים או שיש טרוניות א' כלפי השני, כי כשאין כלי קיבול אין מקום לברכות והשפע, זה יוצא החוצה..  לכן צריך תמיד להסתכל על הדברים הטובים ב"ה יש אישה, ילדים, אני יהודי, יש פרנסה, – כמה טוב השי"ת.

וזה שניקרא  – 'אחישנה' – ע"י שהאדם משתנה –ע"י 'שיכל את ידיו' ואז ירד הברכה.

יעקב אבינו או' שנלחם 'בחרבי ובקשתי' ואו' התרגום 'בצלותי ובעותי' –כל מה שהשיג יעקב – ע"י התפילה…דהיינו שבנ"א שום דבר ג"כ לא ישיג בלי התפילה.

וראיתי פעם מהו ההבדל בין חרב לקשת? שחרב זה כלי מלחמה מצד עצמו שזה תלוי בלהב כמה הוא חד, ומאידך חץ זה תלוי ביורה כמה מכון ומותח… וזה על כל א' שיש ג' תפילות שמו"ע שהם חזקות מצד עצמם מכח האבות שחיברום, אבל אם בנ"א צריך משהו מיוחד בקשה זה תלוי ביורה כמה כלי הוא מכין כמה 'זכו' יש בו כמה הוא משנה את עצמו ועי"ז יזכה בעז"ה ל'אחישנה' שגם אם נגזר משהו מסוים ע"י שהוא משתנה הוא יכול לשנות ולקרב מעליו את הישועה והגאולה הפרטית והכללית.

יה"ר שנזכה לדעת להשתנות ולהסתכל תמיד במבט הנכון, ובכך נזכה לקבל את השפע, ולהחיש את הגאולה אכי"ר.

שבת שלום