מו"ר הרב הגאון שמעון מועלם - "וישלח"
"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום"
בפרשתנו ישנם כמה דברים הטעונים ביאור:
- צריך להבין מה מפחד יעקב מעשיו אחיו הרי יעקב אבינו מי היה כמוהו בעל כוחות רוחניים אם כל התורה שהייתה לו א' משלשת האבות הק' צריך לפחד?
- ויותר מזה הרי ראינו בפרשה שעברה שיעקב היה לו גם כחות פיזיים כאשר באה רחל אם הצאן כל הרועים חיכו כדי שביחד יסירו את האבן ואילו יעקב ברגע אחד "ויגל האבן מעל פי הבאר" – כמו פקק הוציא את האבן…
- וג"כ צריך להבין מה אם ביטחון בהשי"ת הרי ידוע מחלוקת בין בעל 'חובת הלבבות' לרמב"ן – מהו ביטחון ועד כמה צריך האדם לעשות השתדלות – 'חובת הלבבות' כותב שצריך לפעול השתדלות קטנה ע"מ להיחשב כביטחון ומאידך הרמב"ן אומר שכל אמונה בלב שלם אינה מצריכה אפ' השתדלות, כלום. והשי"ת איתו והראיה – מיוסף שאמר לשר בית הסוהר "כי אם זכרתני והזכרתני" לפני פרעה, וניתבע על ההשתדלות [לפי מדרגתו] לעוד שנתיים ממילא יעקב אבינו 'איש תם' היה צריך לפחד מעשיו?
אלא כל זה יובן לפי הנתבאר בפס' –
"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום"
וצריך להבין מדוע בתחילה כתב "אל עשיו אחיו" ואח"כ כתב "אל אדוני לעשיו" ולא אחיו..?
אלא או' רבותינו המפרשים שישנה מלחמה תמידית בתוך האדם עד כמה ואיך להשתדל, עד כמה להשקיע בפרנסה וממתי החלק שרק צריך לבטוח בהשי"ת, וכן בכל נושא …
והנידון הזה הוא לא שאלה לרב זה לא הלכה של מותר ואסור זה לא נוגע למידות אלא שאלה לא' הפרטי שמוצא את עצמו מסתפק וזה דבר שמשתנה מא' לא' ואף באותו אדם זה משתנה מרגע לרגע ומשעה לשעה הכול לפי קרבתו לבורא באותו שעה…
– אז באמת ננסה להבין בדיוק מהו אמונה ומהו ביטחון וכיצד ידע הא' עד כמה להשתדל?
ועוד נקודה שצריך להבין מדוע הא' צריך לבטוח בהשי"ת כל רגע ומה הבעיה כשא' אינו בוטח בה' הרי הוא מקיים מצוות, מניח תפילין, שבת, אז מה העניין בביטחון?
בגמרא במסכת תענית מספרת על נער ונערה שנפגשו במדבר וסיכמו בניהם שכשיגדלו יתחתנו א' אם השני אמרו מי יעיד בנינו שנקיים את השבועה – היה שם בור וחולדה ואמרו שהם יעידו…לימים גדל הנער ונישא לאשה לאחרת והביא שני ילדים ושכח מאותו שבועה לנערה שחיכתה לו אחרי כמה שנים הלך הילד הגדול שלו נפל לבור ומת כמה זמן אח"כ באה חולדה והרגה את הבן השני שלו ואז הבין שבור וחולדה שהיו עדים לשבועה שלו הם פרעו את ההתחייבות…
ולכאו' צ"ל וכי חולדה ובור הם יכולים להעיד על קיום הבטחה ועוד ברמה שהמיתו לילדיו? אלא הביאור בזה שמכוח אותה אמונה שהאמין אותו אדם בבור והחולדה היה להם את הכוח להיפרע ממנו.
ומהספור הזה אפשר ללמוד על כוחה של האמונה כמה יכולה לפעול בטבע לטוב ולרע, ממילא א' שמאמין בהשי"ת יכול לפעול שפע אף שבדרך הטבע לא מגיע לו.
מסופר על הר' אלישיב – שבאו אליו זוג והבעל היה חולה במחלה סופנית וביקשו את ברכתו וכשהבין הרב שזה סופני א"ל שה' יעזור… הבינה האישה שהרב מסרב לברך פרצה בבכי והסבירה לרב שאמנם מקבלת היא את כל מה שעושה ה' אבל רוצה לדעת שעשתה כל שביכולתה למען בעלה מייד אמר הרב לא' העסקנים ששהה במקום שיצאו לחו"ל ויפנו לפרופסור מסוים שייתן לו טיפול רפואי.. וכששאלו את הרב מדוע בהתחלה לא הורה כך הסביר להם שע"פ דרך הטבע אין לזה סיכוי אבל אחרי שראה את בטחונה ואמונתה של האשה אין שום טבע שיכול לעמוד בדרכה וכעת ניתן לפעול ישועה מחוץ לטבע…
ועוד מעשה נוסף מסופר בגמ' בתענית על כוח האמונה – על ר' אלעזר בן פדת שהקיז דמו יום א' ואח"כ נפל למשכב מכיוון שלא היה לו אוכל מחמת עניותו… וכשבאו חכמים לבקרו ראו שמתוך תרדמתו היה מחייך ואח"כ בוכה וכשקם היה לו סימן של מכה במצחו, כששאלו אותו החכמים לפשר הדבר הסביר להם שעמד לפני השכינה ושאל מדוע ניגזר עליו עניות וענה לו הקב"ה שכך נולד במזלו ורק אם יחרב העולם אולי ישתפר מזלו.. אך גם ככה רוב ימיו עברו.. [וע"כ בכה] ואמר ר' אלעזר שא"כ אין צורך להחריב העולם בעבורו. ובשכר ויתורו הבטיח לו הבורא לעולם הבא שיקבל 13 נהרות אפרסמון [וע"כ צחק] ור"א ביקש יותר מזה בעוה"ב.. וטען לו הבורא שיניח לחבריו א"ל ר"א וכי חסר מימך אם תיתן לי יותר הרי אין קיצבה לפניך ואז טפח ה' על מצחו וחייך. [ וזהו סימון המכה..]
הרב פינקוס מבאר בספרו את המו"מ שהיה שם שהקב"ה טפח על פניו בתביעה מדוע שביקש על עניני העוה"ז לקבל עושר ויתר ולא טען שאין הגבלה לפני המקום משא"כ לגבי העוה"ב שרצה יותר?..
ומזה אנו למדים על כוחה של האמונה ועד כמה שבכוחה לשנות בכל נושא זיווג, בריאות, פרנסה, וכ"ו… וזוהי התביעה עלינו להאמין באמת ובתמים ללא שום פקפוק שהכל בידיו ומאיתו של ה' יתברך. לפעמים בנ"א טרודים בדבר מסוים וכשניגשים להתפלל לא מכוונים כמו שצריך ומאידך אם היה אדם שיכול אולי לסדר את העניין ודאי שהיו רגועים הרבה יותר, ומדוע אננו סומכים כך על השי"ת? הרי אם רק נאמין נוכל לקבל הכול אף מחוץ לטבע…
ועתה נבאר מהו ההבדל בין אמונה לבטחון: –
הרי כל אדם מאמין! זה ברור לא יתכן שא' היה משקיע כסף על דבר שהוא לא מאמין קונה תפילין, עושה קניות לשבת, הולך לשעורי תורה אם הוא לא היה מאמין ברור שאנחנו מאמינים וזה מכיוון שאמונה זה בשכל!
משא"כ בטחון שזה תלוי ברגש ולכן כשזה מגיע אלינו, כשעשו לנו, שהפריעו לנו, פה אנחנו כבר שוכחים שהכול מאיתו יתברך ככה זה בשעת ניסיון וזה בגלל שאנחנו לא רואים את בורא עולם אז בחלק של הרגש קשה לנו להאמין.
ובאמת אנו יכולים לראות שבדורות הקודמים גם האנשים הכי פשוטים היו מאמינים בהשי"ת בצורה מוחלטת החייט, הסנדלר, היו מתפללים על כל מעשה הכי קטן כיון שהם היו תלויים בזה,- בפרנסה שלהם, משא"כ בדורנו שהכול מסודר, תלושי שכר והכל אנחנו פחות מרגישים את בורא העולם וזהו החוסר בביטחון שנובע מחוסר בקרבת אלוקים…
א"כ העבודה שלנו זה להתקרב תמיד לבורא העולם ולהרגיש את ידו המלטפת בכל רגע ובעיקר כאשר אנחנו עומדים לפניו בתפילה להבין שבידו הכול ורק הוא זה שיכול להושיע אותנו ולעזור לנו בכל פעולה בחיים. אם כן כל אדם צריך להשתדל עד כמה שהוא מרגיש קרוב להשי"ת התפללת בכוונה היום ?! ישבת לשמוע שיעור תורה היום?! אתה חזק, אתה מחובר, קרוב לאלוקים, וכאשר אדם מחובר יותר ברגש לבורא העולם והוא יותר חי את זה, אז ממילא היום נדרשת ממך פחות השתדלות ויותר ביטחון…
ממילא בפרשתנו– באה ללמד אותנו את הנקודה של המאבק הפנימי שא' עובר בנושא של בטחון: יעקב אבינו פונה אל בורא עולם בבקשה של הצילני נא מייד אחי מייד עשיו כלומר שא' אינו יודע את הנקודה של הצורך והמקום בהשתדלות שמחד יש בחינה של 'עשיו' שזהו היצה"ר שממעט בערך הא' ובמעשיו וזכויותיו ואומר לא' מי אתה שתבטח בבורא בצורה מוחלטת… ואינך עדיין ברמה זו … ומאידך ישנה בחינה של "אחי" שהוא היצר הטוב וההבחנה הנכונה להעריך כל פעולה טובה ולרומם את הא' לקרבת אלוקים עד כדי שלא יצטרך כלל להשתדלות וזהו תפילת הא' לדעת להבחין בין 'האחי' – הבטחון כפי שניצרך לבין 'העשיו'.
וודאי שיעקב הייתה לו את נקודת האמונה אך זהו שבא ללמדנו יעקב שצריך ודאי לכסוף להגיע לביטחון כפי שצריך, וזה ע"י קרבת אלוקים וזאת העבודה של האדם .
ואם כל זאת גם אם עדיין לא הגענו לנקודה של הבטחון כל א' צריך להכין שלושה דברים שהם הבסיס של יהודי:
דורון: – א' צריך לדעת להודות להשי"ת על כל הטובות שיש לו משפחה, אישה, ילדים, עבודה, בשום אופן לא לקנטר, עצם הזכות להיות יהודי מצריכה אותנו בהודאה תמידית להשי"ת. [הגמ' אומרת 'שכל מי ששומר שבת נהיה שותף במעשה בראשית' וכיצד? האור החיים הק' מבאר: שהקב"ה ברחמיו רצה שאנחנו נהיה חלק איתו ביצירת העולם מה עשה?- ברא את העולם לשבוע ובזכות שא' שומר את השבת מקיים אותו כך לעוד שבוע וע"י כך נהיה חלק בזה..] להכיר בזכות ולהודות.
תפילה: – וכפי שאמרנו אם א' רוצה להצליח בין ברוחניות ובין בגשמיות הכול תלוי בתפילה של הא' אם א' יאמין שזה מועיל ויתפלל לכך אין דבר שיעמוד בדרכו. ואותו הדבר להתפלל להשיג את הביטחון.
מלחמה: – רש"י אומר על יעקב 'על כורחו צריך להילחם' – אם אדם לא נילחם הוא ייפול וייכבש הא' חייב להילחם תמיד מול… 'היצר הרע' וזה מלחמה תמידית שא' צריך לדעת שהוא נוכח בה כל זמן שהוא נימצא בעוה"ז ולא, זה לא רק בשביל העוה"ב זה אף בשביל העוה"ז התורה זה בשביל החיות שלנו נכון כל דבר רוחני היצה"ר אורב לנו אבל זה מה שמלמדנו יעקב בנ"א צריך להילחם על כורחו מתוך ידיעה שכל נפילה זה הפסד בקרב לטובת היצה"ר.
ועל אף שתי החלקים של הצורך בביטחון ומעלתו ובהכנה למלחמה היום יומית מול היצה"ר ישנו חלק נוסף –
- "והיה המחנה הנישאר לפליטה "
דהיינו שאם על אף הכול היצה"ר כבש מחנה א' והבנ"א נפל לא להתייאש! יש אנשים שאם נפלו קצת, אז זהו הלך על הכול. 'והיה הנישאר לפליטה' צריך לדעת שכל יום וכל רגע זה זמן לדף חדש וגם אם נפלתי קמתי…
"יה"ר שנחיה תמיד בביטחון אמיתי בהשי"ת ונהיה מוכנים תמיד לעבוד אותו בלא נפילות ובלב שלם"
שבת שלום.
1 רבי שמעון בר יוחאי היה תלמיד של תלמיד) 5 דורות אחורה (של ר' נחוניה בן הקנה.
2 אסור לשמוח בנפול רשעים מישראל (מותר ברשעי הגויים). שאלו את הגאון מווילנה אם מותר להרוג מוסר.השיב שאסור להרוג, אולם מותר שלא לסייע לו בעת נפילתו. דאגו שאותו מוסר יטבע ושמחו על נפילתו. שבוע לאחר מכן נפטרו השמחים. השיב להם הגאון מו וילנה שהמיתה היא לא בגין המעשה אלא בגין השמחה. כך, בגמרא מסופר שה- ס.מ שמח על הפירעון של מכירת יוסף (10 הרוגי מלכות), אך נענש על כך.