
מו"ר הרב הגאון שמעון מועלם - פרשת חוקת
כיצד מחנכים בדורינו?
מו"ר הרב הגאון שמעון מועלם - פרשת חוקת כיצד מחנכים בדורינו?
חשיבות הפרגון – יש משל על גנן שהתקשר להרבה לקוחות פוטנציאליים להציע את שירותיו. מכל הלקוחות הוא שמע שיש להם גנן מעולה והם מאוד מרוצים. מישהו שמע אותו מתקשר ומקבל סירובים, ריחם עליו והציע לו שיבוא לעבוד אצלו כגנן, מתוך הנחה שבוודאי הגנן יתלהב מהפרנסה שהוצעה לו. ענה לו הגנן, באופן מפתיע, שהוא מלא עבודה ואין לו זמן לקחת עבודות חדשות. שאל המציע – אך יתכן? הרי עכשיו שמעתי שסירבו לך הרבה לקוחות?! ענה לו הגנן שהוא עובד שנים ומשקיע את כולו בעבודה. אולם, הלקוחות מעולם לא אמרו לו מילת עידוד וחסרה לו הערכה. למעשה, הגנן מתקשר ושומע שהלקוחות לא רוצים מישהו שיחליף אותו – כך הוא מבין שהעבודה שלו מוערכת וזה מחייה אותו.
זה כלל חשוב בחינוך ילדים – לתת הערכה גדולה מאוד לילדים. חשוב לגלות בבית את הכבוד, ההערכה והתודה. זה מחזק מאוד את כל הבית.
כוח הדיבור בקדושה – זה גם יסוד בפרשתנו: משה רבנו ואהרון הכהן נענשו על כך שה' יתברך אמר להם לדבר לסלע ובפועל הם היכו את הסלע. כעונש נגזרה עליהם גזירה שלא יכנסו לארץ ישראל. שואלים המפרשים – המשימה הנ"ל לא בוצעה בצורה מושלמת. מדוע להחמיר כל כך עם עונשם?! וזאת חרף מסירות הנפש היוצאת מהכלל של משה לטובת עם ישראל במהלך היציאה ממצרים והמסע במדבר.
אחד ההסברים של המפרשים מתבסס על ההבנה שיש עוצמה גדולה בכוח הדיבור. לפני מתן תורה אין בעיה להכות את הסלע ויצאו מים, זה נס גדול. אולם, לאחר שעם ישראל קיבל את התורה הקדושה אפשר לפעול רבות בכוח הדיבור ואין צורך להכות את הסלע. יש עוצמה רבה בברכה של צדיק. בברכת כהנים. עניית אמן יהא שמיה רבא וכד'.
אנשים רבים נכשלים בפעולה או השקעה מסוימת. מה הטעות? שהם ממשיכים ומשקיעים עוד יותר כוח ומאמץ. רבי נחמן מברסלב מבאר שלעיתים אדם נתקל מול סלע, בעיה מסוימת, חוסר מסוים והוא רוצה לצלוח את המשוכה. כעת אדם ניצב מול 2 אפשרויות:
1. להשתדל – לקחת את האמצעים הכי טובים שיגבירו את סיכוייו מול המניעה. חשוב להבין שההשתדלות היא נכונה וחשובה. אולם לעיתים אדם משקיע מעבר למידה הנכונה בהשתדלות.
2. אסור לשכוח את כוח הדיבור. ה' יתברך אומר למשה רבנו: יש בעיה, יש סלע – אתה רוצה להפיק ממנו מים. אתה רוצה לקבל ישועה. אם אתה רואה שההכאה לא עוזרת – דבר! כוח התפילה או כוח של לימוד תורה או שניהם ביחד. הדיבור הנ"ל נמשל למים, עוד טיפה ועוד טיפה – גם הסלע יומס.
חנוך לנער על פי דרכו – גם בהיבט של חינוך ילדים. אדם רוצה להפיק מבנו את המיטב. לעיתים אנו מנסים ל"תכנת" את הילדים כפי רצונותינו. לא תמיד הילד בנוי לכך. "חנוך לנער על פי דרכו". כל ילד צריך כיוון המותאם לכוחות שלו, לפי האופי שלו והכישרונות שלו. זו המשימה שלו בעולם. המחנך השוגה עלול להגיד: לא הצלחתי לכוון את הילד כפי רצוני, אז אני אתן עוד "מכה". לא בפן הפיזי, אלה לחייב וללחוץ. כך הילדים נשברים.
אתה רוצה להוציא מהילד את ההצלחה – דבר איתו. שב עם הילד. תראה מה הוא מוכן ויכול לעשות. תסביר לו את החשיבות של לקום בבוקר מוקדם, ללמוד כדבעי, לכבד הורים, ללמוד איזה אומנות וכד'.
לשון רכה תשבר גרם – זו ההוראה של פרשתנו – אחרי מתן תורה ליהודי יש כוח גדול מאוד. לכן ה' יתברך אומר למשה לדבר. מכיוון שאם אתה מדבר כמו שצריך אתה יכול להוציא מים גם מדבר קשה, דוגמת הסלע.
כך גם בחיי זוגיות שחלילה עולים על משבר. הכול פתיר. "לשון רכה תשבר גרם" אדם צריך להוריד מהאגו שלו. ישוחח עם האישה ויסדרו יחד את הדברים.
אין קיצורי דרך – הגמרא לימדה שיש דרך קצרה שהיא ארוכה ודרך ארוכה שהיא קצרה. אדם רוצה "לאלף" את בנו. מקים את בנו בבוקר ע"י התזת מים. זה יכול לתפוס כחינוך מספר מועט של ימים. אח"כ הילד יחזור לסורו, ואף גרוע מכך. כך גם בשלום בית.
אדם רוצה ילדים מחונכים. אולם, משקיע את מרבית זמנו בעסקים ורוצה פתרון בזק בחינוך ילדים וכן רוצה זוגיות לתפארת. אולם, דרך הבזק היא דרך ארוכה.
מנגד, אדם המשקיע, הגם שזה עולה לו בבריאות. נמנע מבילויים אישיים עם חברים, כדי להשקיע בבית עם האישה והילדים. ה' יתברך הוריד את הנשמה לעולם הזה. הגמרא במסכת נידה אומרת שיש 2 דרכים לפני האדם: כשנשמה יורדת לעולם משביעים את האדם שישבע שיהיה צדיק וירא שמיים ולא גאוותן, לא כעסן ולא קנאי ויהיו לו מידות טובות ומראים לו את הדרך במה יזכה אדם שילך בדרך זו. מנגד, מראים לו גם את הדרך השנייה. האדם נשבע שהוא יהיה צדיק.
יש תקנה לכל יהודי – בפרשה כתוב – "אדם כי ימות באוהל". יש אנשים שרואים את העולם הזה כעולם קבע. ואת העולם הבא הופכים לעראי. ויש אנשים שנוהגים להפך – לוקחים את העולם הזה והופכים אותו לארעי והעולם הבא קבע. אומרת התורה שגם אדם שהפך את העולם הבא לאוהל עראי. לא השקיע בעולם הבא – לדוגמא, העדיף מטבח מפואר על פני תפילין מהודרות. אולם אם הוא השאיר בנים שעוסקים בתורה או בני תורה שלומדים לעילוי נשמתו – אין דבר גדול מזה.
כך, כשמכניסים ספר תורה לזכות נפטר, גם בשמיים מכניסים ספר תורה. כל פעם שמגביהים את הספר תורה, מגביהים אותו גם בשמיים. הנשמה מחכה לעילוי באמצעות הפעולות של הקרובים כאן בעולם התחתון. ואם הפעולות הפוכות – אז חלילה הנשמה חווה ירידה ומקנאת בנשמות שסביבה שעולות.
אמיתות התורה – זו חוקת התורה. העיקר זו התורה הקדושה. בפרשה רואים את אמיתות התורה. יש מדרש שאומר. שה' יתברך נשבע שלעולם הכותל המערבי לא ייחרב. כך, הכותל לא נחרב בימי בית ראשון ובימי בית שני. על אף שהיו כאן מספר מדינות שולטות. זה החוק שמוכיח שהתורה היא שמימית.
"ביום השמיני, יימול בשר ערלתו". בד"כ אומרים שביום השמיני הקרישה של הדם מגיעה ל- 110% , אולם זה לא מדויק. ה' יתברך שינה את הטבע בגלל הציווי של התורה. ה' שינה את טבע הקרישה כך שיתאים לציווי התורה. הכול מתחיל ומסתיים בתורה.
אמיתות התורה נוסכת אמונה ובטחון – הפסוקים הללו יוצקים אמונה וביטחון. אדם לא מצליח בחיים. פרנסתו קשה. חושב להחליף עבודה או להחליף מקצוע. אדם תולה את כישלונותיו בסיבה – שהעבודה שלו לא מוצלחת. מיקום החנות שלי לא טוב. זו טעות – ה' יתברך גזר לצמצם לך את הפרנסה. זאת חוקת התורה – כל קורות האדם תלוי ברבדים הכי עמוקים, בעליונים.
כל החכמות בתורה – היום, בשונה מהעבר, התגלה שהמדע והתורה הולכים יחדיו. כל חילוק דעות, רואים עם השנים שהמדע מקבל את דעת התורה. כולם יודעים שחלב גמל אסור. מנגד, החלב נוצר מעשב. אולם, כל היוצא מהטמא – טמא. לפיכך, התורה שואלת – איך אוכלים את הדבש? – הגמרא במסכת בכורות דף ז' עמ' ב' אומרת שהדבש זה לא מיצוי של הדבורה. כלומר, הצוף נכנס לגוף הדבורה, אולם הוא לא ממוצה מגוף הדבורה. לאחרונה המדענים מצאו שלדבורה יש 2 קיבות – אחת בשביל עיכול ושנייה בשביל הצוף. בתוך קיבת העיכול יש מיצוי קיבה שאוסרים את הפליטה. אבל הצוף נכנס לקיבה אחרת לגמרי. ללא מיצי עיכול, אלא אנזימים וחיידקיים שלא נראים בעין מפרקים את הצוף וממירים אותו לדבש. זה יוצר התפעלות – איך רבותינו ידעו דברים לפני כ- 3,000 , והמדע רק עכשיו מסיק?. איך החכמים, שלא למדו באוניברסיטה ידעו? – הכול נמצא בתורה. כל החכמות שיש טמונות בתורה.
כך גם רבי חיים קנייבסקי והחזון איש היו מייעצים לרופאים. זאת חוקת התורה, כל החכמות בתורה הקדושה.
מטרת התורה שבעל פה – ההתבוננות בכך מחזקת באמונה. אדם שואל שאלות על פסקי תורה. גם את הרופאים לא שואלים על החלטות שלהם. צריך ללמוד למעלה מ- 7 שנים כדי להיות רופא. איך שואלים שאלות על התורה? 40 יום ולילה משה רבנו למד את כל הסברי התורה – תורה שבכתב, להבנה מעשית של ההלכות. דוגמת צבע ומיקום התפילין. הידע הזה עבר החל ממשה רבנו מרב לרב. נשאלות שאלות בגין פער בין ציווי התורה להלכות בפועל. התשובה ניתנה לעם ישראל בלבד כי אסור ללמד גויים את התורה. זו מתנה שעוברת מאב לבן. כדי למנוע מגויים להבין את התורה, ה' יתברך מסר קוד על מנת שנוכל לבצע בפועל והקוד הוא התורה שבעל פה. זאת חוקת התורה – לא כתבתי את הטעמים, ואחד הטעמים, זה כדי לקדד את ההוראות לעם ישראל בלבד – זו תורה שבעל פה.
לבחור בדרך התורה – כמה התורה מאירה ושופעת. כשקוראים את פרשת חוקת האדם מגיע להבנה שהוא לא מבין כלום. וזו ההבנה הכי גדולה. אדם מבולבל בעולם הזה. עם בילבול של היצרים. התורה הקדושה ורב שהוא מורה דרך, ימנע ממנו להתבלבל. אם אדם מתבלבל, אז מחשבים בשבילו את המסלול מחדש. לעיתים ה' יתברך מעורר אדם עקב קורות חייו. תפתח את העיניים, תסתכל ותבין שהדרך לא נכונה ותגיע למקום הנכון – תרבה בתורה, עשה לך רב. אדם רוצה ילד מחונך, לא אלים וכד' – צריך חינוך לתורה, לא חינוך לאינטרנט.
חשיבות הקביעות בתורה ובתפילה – בשעה שאדם יושב באוהל, ישים עצמו כמו מת. יש סיפור על יהודי הגיע לגיל 60 והבין שבקרוב הוא נפטר מהעולם. אמר לאשתו העובדת איתו יחד בחנות שהוא מתעכב מחר עקב אזכרה בבית הכנסת ויגיע במקום ב- 8 ב- 10 . למחרת גם עשה כך וסיפר לאשתו איזה סיפור. ביום השלישי שוב אחר. אשתו באה לבדוק מה קורה איתו, ראתה אותו עטור בתפילין בבית הכנסת. אשתו אמרה לגבאי – שיקרא לו מיד. הוא מסר לגבאי שיגיד לאשתו שהוא מת.
פחדה שמא השתבשה דעתו. כשחזר לחנות קבלה מולו – למה ענית לי כך בצורה מבזה?! ענה לה – אם מלאך המוות יבוא לקחת את בעלך – אפשר להגיד לו, תמתין רגע, אני צריכה אותו בחנות?! לא – אז כך לימוד תורה. אדם יושב ולומד, יחשוב שיצא מהעולם, ימסור נפשו על הלימוד.
תאמר לה' יתברך – אני לא מבטל שיעור תורה, לימוד – תסדר לי את העניינים. ה' יסדר לו את העניינים. זו הסיעתא דשמייא. כל מה שאדם עושה בעולם הזה יעשה בהשתדלות. לא על חשבון התורה הקדושה. אדם שעוסק בתורה יחשוב שכל העולם מת..
1 רבי שמעון בר יוחאי היה תלמיד של תלמיד) 5 דורות אחורה (של ר' נחוניה בן הקנה.
2 אסור לשמוח בנפול רשעים מישראל (מותר ברשעי הגויים). שאלו את הגאון מווילנה אם מותר להרוג מוסר.השיב שאסור להרוג, אולם מותר שלא לסייע לו בעת נפילתו. דאגו שאותו מוסר יטבע ושמחו על נפילתו. שבוע לאחר מכן נפטרו השמחים. השיב להם הגאון מו וילנה שהמיתה היא לא בגין המעשה אלא בגין השמחה. כך, בגמרא מסופר שה- ס.מ שמח על הפירעון של מכירת יוסף (10 הרוגי מלכות), אך נענש על כך.