ב"ה

"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב" (דברים א', א')

במקרא מועט זה רמז כללות יראת השם ומידות ההגונות הצריכים להולכים בתורת השם. והם תשעה:

• בעבר- שיהיה לוקח מידתו של אברהם העברי, שכל העולם מעבר אחד והוא מן העבר השני. שלא יסתכל כלל על בני העולם שסרים מאחרי השם רק יחשוב שהוא יחידי בעולם.
• הירדן- שיהיה בליבו מרדות תמיד, שיכניע עצמו לפני בוראו. וכמו שאמר ריש לקיש: טובה מרדות אחת בליבו של אדם יותר ממאה מלקויות.
• במדבר- כאומרם ז"ל: לעולם ישים אדם עצמו כמדבר שהכל דשין בו, שיתנהג בענווה.
• בערבה- שתהיה הענווה בדרך הנאות והערב ולא בדרך הפחות והנמאס, שימצא תמיד חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. וכן, שכשיצטרך להוכיח אחרים, אל ימנע עצמו מחמת ענווה פסולה.
• מול סוף- שיהיה למול עיניו סוף האדם, ויזכור תמיד יום מותו.
• בין פארן ובין תופל- פארן לשון פאר, שתהיה צהלתו בפניו, אך מצד שני, שתהיה דאגתו בליבו, שלא יהיה ליבו ערב עליו, לשון תופל, מפחד שמא עבר על רצון ה'.
• ולבן- שיהיה ליבו טהור ונקי מן הקנאה והתחרות ושנאת הבריות.
• וחצרות- הם חצרות השם, בתי מדרשות, שיהיה לימודו קבע ולא עראי.
• ודי זהב- שיאמר די לזהב, ויהיה מסתפק בהכרחי. ונספר מעשה מענין ההסתפקות במועט.

רבי מיכל יהודה לפקוביץ' זצ"ל היה יושב בשיעור על כיסא פשוט בלי משענת גם בהיותו בן 90 שנה. רבים התפלאו על כך. בהזדמנות סיפר הרב על פגישה שנערכה פעם בין הרש"ש לנצי"ב (רבי שמואל שטראשון, ורבי נפתלי צבי יהודה ברלין זצוק"ל). הרש"ש הציג בפני הנצי"ב קושיה חזקה שהוא מתחבט בה כבר זמן רב. שמע הנצי"ב את הקושיה ומיד יישב אותה באופן בהיר. חלשה דעתו של הרש"ש, הוא מנסה זמן כה רב, והנה בא הנצי"ב ומבלי להתאמץ משיב על כך תשובה הגונה. הנצי"ב שהבחין בצערו אמר לו: "בביתי אין כיסא, ואילו אתה יושב ולומד על כיסא נוח ומתוך עושר"

"הרי לנו כוחה של תורה שאינה מתוך תענוג" סיים רבי מיכל יהודה זצ"ל.

השם יתברך יזכנו לתשובה שלימה.

(עפ"י אור החיים הקדוש ו"מתוק האור")

שבת שלום ומבורך.

נכתב ע"י הרב דוד הי"ו – כולל "אביר יעקב" – בית שמש

בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א