ב"ה

״ויקרא אל משה…״

אחד מיסודות האמונה, הוא לדעת שהקב״ה מצמצם אלוקותו מאין סוף עד עולם הגשמי הזה, ומזמין לכל אדם בכל יום מחשבה דיבור או מעשה שמלובשים בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו.

התגלות אלוקות זאת משתלשלת להאדם כל היום וכל הלילה מאז נאצלה הבריאה כולה. לפעמים, לעיתים רחוקות, בהתגלות ממש, שמאירים עיני האדם והוא משתוקק באמת להתקרב לה׳ יתברך, כי קוראים אותו ממש והוא שומע. אבל על פי רוב, ההתגלות הוא בהעלם נפלא ו״בהיפוך אתוון״ (בהיפוך אותיות) כי נשתלשלת זאת החיות אלוקות בתוך מחשבות של עצלות ועצבות כבדות ואי רצון, ולעיתים בתוך כפירות ובלבולים, דמיונות ומחשבות תאוות והרהורים.

והעיקר לידע שכל מה ששומע או רואה, מאזין ומקשיב, או מרגיש מיד איש או מיד אישה, מקרוב או מרחוק, ובפרט מאשתו או מבני ביתו, הכל הוא דברי ה׳ יתברך אשר קורא אותו אליו בזה.

יסוד זה מרומז בגמרא: מיום שחרב בית המקדש, נטלה הנבואה, היינו התוכחה, מן הנביאים ונתנה לשוטים ולקטני הדעת, היינו מה שהמוכיחים בעצמם אינם יודעים, כי הם משיחין לפי תומם, לפי דעתם, ולפעמים בצורה הפוכה מן הישר, ובאמת מרמזים על הטוב.

הכתיבה של המילה ״ויקרא״ בספר תורה בא׳ זעירא ( קטנה) מרמזת על זה שבאמת בכל מיני מקרה הקורה לאדם, לשון ״ויקר״ באותיות רגילות, נעלם שם קול קריאה מהשם יתברך אליו בקול דממה דקה, לשון ״ויקרא״ בא׳ זעירא.

השם יתברך יזכנו לשמוע את קולו ולשוב אליו אמן!

שבת שלום ומבורך!

בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"