ב"ה
פרשת חוקת
"זאת התורה אדם כי ימות באהל…" (במדבר י'ט,י'ד)
הפסוק בא לרמז לנו כיצד נזכה לתורה "זאת התורה, אדם". קודם כל תהיה בן אדם, תתנהג בדרך ארץ ובנימוס והעיקר במידות טובות שבין אדם לחברו. עין טובה, לב טוב, נדיבות ושמחה, ומעל הכל שפלות וענווה וביותר בתוך ביתו, הם אלו שיקנו לך את התואר אדם.
כמו שבכל ענייני התורה הניסיון הוא עת רצון, כן הדבר גם בענייני המידות, ולכן כשתשמע מאן דהו שמבזה אותך תדע שמהשמיים שלחו אותו כדי שתעביר על מידותיך ותגביר בעצמך את מידת הענווה ותזכה ע"י זה לדברים גדולים, שללא הביזיון לא היה שום אפשרות שתגיע אליהם, ובכלל זה גם לתורה.
וממשיך הפסוק: "כי ימות", ללמדך שאין דיברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהן וכלשון הרמב"ם: "אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שמרפה עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעניו ולעפעפיו תנומה…"
המילה "באהל" באה ללמד שהעוה"ז הוא עראי כאהל, ועולמו האמיתי של האדם הוא עולם הבא, וממילא בעיקר צריך להיות בלימוד התורה ובקיום מצוותיה ולא בקנייני העוה"ז.
מעשה שהיה עם רבי אלחנן וסרמן זי"ע. פ"א בא לבקרו חבר שלמד עמו בישיבה ועזב והפך לסוחר גדול ושאלו מדוע לא נכנס גם הוא לעולם המסחר, "בוודאי הייתה מצליח יותר ממני הרי עולה אתה עליי בכישרונותייך", רבי אלחנן לא ענהו רק בסוף הביקור ליווהו לתחנת הרכבת. בתחנה ניצבו שתי רכבות האחת חדשה ונוחה שפניה מועדות למזרח והשנייה ישנה ומוזנחת שפניה למערב. החבר היה צריך לנסוע למערב. שאלו רבי אלחנן "למה לא תיקח את הרכבת למזרח הרי היא טובה יותר?" ענהו החבר: "הרי פניה של רכבת זו לכיוון ההפוך מזה שאליו מועדות פני" השיב לו רבי אלחנן: "זו התשובה לשאלתך מדוע לא שלחתי אף אני את ידי במסחר? אמנם יכולתי להנות מהעוה"ז הזה יותר, אבל מטרת נסיעתי כאן היא הפוכה אני נוסע לסיוון עוה"ב".
השי"ת יזכנו לתורתו הקדושה ונהיה כולנו לומדי תורתו לשמה אמן.
עפ"י שיחות הגרי"מ שכטר, "ולהתענג בתענוגים" להגר"י גרינבוים.
שבת שלום ומבורך.
נכתב ע"י הרב דוד הי"ו – כולל "אביר יעקב" – בית שמש
בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א