בס"ד

זכור את אשר עשה לך עמלך בדרך בצאתך ממצרים וכו', תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח.

כאשר בני ישראל הלכו במדבר התנפלו עליהם העמלקים והרגו את העייפים והנחשלים, ובני ישראל נלחמו בהם ובכח האמונה ניצחו את העמלקים, ולכן אנחנו מצווים לא לשכוח את מעשה העמלקים ולמחות את זכרם.

ולכאורה צריך להבין למה דוקא על העמלקים נצטוינו במצות "זכור"? אם נשווה את הרעה שעוללו העמלקים לעומת המצרים, הרי מעשה עמלק קטן לכאורה לעומת הנזק שגרמו המצרים לבני ישראל. אז למה דווקא העמלקים נזכרים לרעה?

כדי לענות על שאלה זו נבחן את היחס של המסורת שלנו אל הרע, ניתן לראות זאת היטב בסיפור המגילה, מי שזכה בתואר "הרע" הוא המן. ומה עם אחשוורוש? הרי גם הוא נטל חלק במזימה להשמיד את היהודים, ואפילו מסר את טבעתו ברוב התלהבות להמן כדי שישתמש בה להוצאת הצווים להרוג את היהודים, אמנם הוא חזר בו לבסוף, אך רק כאשר התברר לו שהגזירה עלולה לפגוע באשתו אסתר.

אנחנו יכולים ללמוד שיש שני סוגים של מעשים רעים, יש רוע הנובע מנגיעות כמו הרוע של פרעה, פרעה רצה עבודה בזול, ואפילו כשרדף אחרי בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים, הוא עשה זאת מטעם עבודתם: "מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו" (שמות י"ד, ה). פרעה איבד את עבדיו, והוא רוצה להשיבם בכח. עם רוע המונע מנגיעות, אפשר להטות את הנגיעות לכיוונים אחרים.

לעומת זאת יש רוע הנובע משנאה ואינם מקנים ריוח לעושיהם, להפך צריך להשקיע כדי להוציא את התוכניות לפועל. המן מוכן לשקול עשרת אלפים כיכר כסף לידיו של אחשוורוש כדי שירשה לו להשמיד את היהודים. גם הנאצים ימ"ש השקיעו משאבים גדולים כדי להשמיד את היהודים, וגם כאשר עמדו על סף הפסד במלחמה, עדיין המשיכו במלוא העוצמה בהשמדת היהודים, למרות שהמשאבים היו נחוצים בחזית, רוע כזה יש לעקור מהשורש.

מה אנחנו מצווים לזכור? שלא כל אויב שניצב מולנו הוא עמלק, לפעמים זהו עניין של נגיעות. ומצד שני אין להתעלם מהעובדה המצערת שבטבע האנושי קיימת העמלקיות שהיא שנאת חינם, וכשנתקלים בעמלקיות יש לעוקרה מן השורש, העמלקיות יכולה להימצא בכל אחד ואחד מאיתנו, וזה מה שציותה התורה "תמחה את זכר עמלק" שתמחה את דרכם ואל תלמד ממעשיהם הרעים.

שבת שלום ומבורך.

נכתב ע"י האברך החשוב הרב יעקב צרפתי הי"ו
כולל "שירה לציון" סניף קרית משה
בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א