ב"ה

איתא במסכת אבות: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. ואיזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים, זה מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמיים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו״. לכאורה היה לתנא לומר: מחלוקת קרח וכל עדתו עם משה. וכמו שאמר מחלוקת שמאי והלל, שהזכיר את שני הצדדים החולקים.

אך העניין הוא, שהתנא מלמד אותנו איך נבחין אם מחלוקת שאנו רואים היא לשם שמיים או שאינה לשם שמים. שהנה עיננו רואות כמה בעלי מחלוקת העומדים על הצדיקים ודוברים עליהם בגאווה ובוז, באמרם שכוונתם לשמים. ומי יודע להבחין אם נכון הוא או שכוונתם לקנטר ולבזות הצדיקים? אך בזאת יבחנו: אם אנו רואים שחבורתם שלימה כולם כאיש אחד בכל אופנים, כדרך הצדיקים שנפשם קשורה זה בזה באהבה רבה, ואוהב חברו יותר מגופו ולא יקנא בגדולת חברו, רק ישמח ויצפה שיתגדל ויתנשא יותר, אז בוודאי כשחולקים כוונתם לשמים בשלימות. אך אם אנו רואים שאין בניהם התחברות ולבביהם פרודות וחלוקות, ולא יכול אחד לראות בגדולת חברו, ויתאווה שגדולת וממון חברו יהיה לו, ורק למחלוקת יבערו כלם כאחד ויתחברו, סימן הוא שאין כוונתם במחלוקתם על הצדיקים לשם שמים ורק זדון ליבם הישיאם לחלוק.

וזה שאמר התנא: ״זו מחלוקת קרח וכל עדתו״, רוצה לומר שגם ביניהם היו ליבם חלוקות, שהיו מאתיים וחמישים איש וכל אחד מהם רצה הוא להיות הכהן הגדול, ורק כנגד משה היו בעצה אחת. ואם כן סימן הוא שהיא מחלוקת שאינה לשם שמים.

השם יתברך יזכנו להינצל מן המחלוקת שאינה לשם שמים אמן.

(על פי ״הנועם אלימלך״)

שבת שלום ומבורך.

נכתב ע"י הרב דוד הי"ו – כולל "אביר יעקב" – בית שמש

בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א