פרשת ויגש

כאשר פיתה הנחש את חוה אמר לה: "כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו…והייתם כאלקים"- אתם תהיו גדולים ותוכלו לעשות בכוחכם כפי ראות עיניכם. זוהמת הגאווה שהכניס הנחש בחווה, נתדבקה ונתערבה מאוד בכל הנבראים. וזה אחד מהיסודות החשובים בעבודת ה' יתברך, בכל ימינו אשר אנו חיים על פני האדמה- להזדכך ולהיטהר מזוהמת הגאווה והפירוד מן הבורא יתברך. בזמן שהולך לאדם כ"סדר" והוא מצליח, עליו לזכור ולדעת שהכל מה' יתברך, ובלעדי הקב"ה הוא כלום. כל עצם חיותו הוא רק ממנו, כל ההשפעות והברכות וכל הצלחותיו הן אך ורק מיד הקב"ה, ולא כתוצאה מפעולותיו והשתדלויותיו. ולכן צריך הוא תמיד להודות ולשבח את בוראו על כל הטוב והחסד שמשפיע עליו, כי הכל מידו.