"פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום".

בפרשה הקודמת מוזכר שזמרי נטל את המדיינית ושאל את משה שאם זו לא מותרת, מי התיר לך לישא את ציפורה שהיתה מדיינית, ונתעלמה הלכה מהם, עד שבא פינחס ואמר שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו, מיד לקח רומח והרג את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור, ועל ידי זה זכה לכהונה לו ולזרעו אחריו.

ידועה קושיית מרן רי"ז הלוי בשם אביו הגר"ח מדוע פנחס זכה לברית שלום הרי הוא היה צריך לקבל ברית קנאות כיון שכוונתו היתה קנאות.

ותירץ הגר"ח הלוי שזה מה שמבואר בפסוק הקודם, "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו' ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, דהיינו שכיון שמעשהו גרם "להשיב את חמתי" "ולא כליתי", אם כן פעולתו היתה לעשות שלום בין הקב"ה לעם ישראל ולהשיב את חמת ה' מעליהם שלא יכלה אותם, ולכן השכר שלו היה ברית שלום, שזו מידה כנגד מידה, שכנגד השלום שעשה זכה לברית שלום שהיא כהונת עולם, וכאהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום.

הזוהר הקדוש שואל שהרי דין הוא שכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, וכאן מוכח שדוקא בגלל שהרג את זמרי בן סלוא זכה לכהונה. וכתב לבאר שדרכם של הצדיקים לעשות את רצון בוראם במסירות נפש עילאית ולא רק בגשמיות, אלא גם את הרוחניות הם מוכנים לתת עבור אהבת השי"ת, ואף אם יפסידו חלקם בגן עדן על ידי עשיית רצון הבורא, הוא יוותרו על זה ברצון.

וזה היה פנחס, שמחמת תשוקתו לעשות רצון הבורא יתברך לקנא את קנאת ה' לקח את הרומח והרגם אף שידע שעל ידי מעשה זה הוא יאבד את הכהונה, וזה מה שאמרו בדין הוא שיטול שכרו – מידה כנגד מידה, הוא רצה להפסיד את הכהונה למען כבוד שמו יתברך, לכן הוא זכה לכהונה הוא וזרעו אחריו.

ומוסיף השפת אמת )פרשת פנחס( שהסיבה שפנחס לא נמשח בשמן המשחה יחד עם אהרן ובניו היא משום שהשי"ת רצה שהוא יזכה בכהונה בכוחות עצמו על ידי מעשיו. וזה 'בדין הוא שיטול שכרו', שזו מעלה יותר גדולה מקבלת הכהונה כמתנה מן השמים.

נכתב ע"י האברך החשוב הרב יעקב צרפתי הי"ו
כולל "שירה לציון" סניף קרית משה
בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א