פרשת דברים
בס"ד
משה רבינו מוכיח את בני ישראל בסוף הארבעים שנה שהם היו במדבר, ובתוך הדברים הוא אומר "ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו".
האור החיים הקדוש מבאר מה היה הציווי שמשה רבינו ציוה את השופטים של בני ישראל. דבר ראשון זה "שמוע" שעל הדיין מוטל לשמוע את כל מה שיש לבעלי דינים לומר, ואף אם הם רוצים להוסיף טענות הדיין צריך לשמוע את כל דבריהם כדי שיוכל לפסוק דין אמת לאשורו, ואת זה ראינו אצל שלמה המלך במשפט שלמה הידוע שאחר ששני הנשים טענו את טענותיהם שלמה המלך חזר על הדברים ואמר זאת אומרת כך וזאת אומרת כך כדי לדעת שהוא באמת הבין את טענות שני הצדדים.
דבר שני ציוה משה רבינו זה "שמוע בין אחיכם" דהיינו לשמוע את הטענות שיוצאות מבין הדברים, שלפעמים יתכן שעל פי טענותיהם יזכה הזכאי ויתחייב החייב, אבל אם יתבונן בדברים בשימת לב יראה שהדברים הפוכים ממה שהוא חושב.
והדבר השלישי הוא ושפטתם צדק שלא יראה לאחד פנים שמחות ולשני פנים קשות, אלא יתייחס לשניהם בשוה, וכמו שאומרת הגמרא שאם באו שני אנשים לדון אחד עשיר ואחד עני אומרים לעשיר או שתתלבש כמו העני או שתלביש את העני כמוך כדי שלא יהיה משוא פנים בדין והדין יהיה דין צדק.
וזה מה שגם כתוב בהפטרה של השבוע הפטרת חזון "למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה", שישעיהו הנביא מבקש מעם ישראל לדרוש את המשפט היטב ולעשות יושר עם הנגזל ובמיוחד לדון דין צדק עם היתום והאלמנה שהם לא יודעים לתבוע את בעל דינם.
אומרים חז"ל שהדברים הללו לא אמורים רק לדיין או לשופט, אלא כל אחד בעצמו צריך לשים לב שהשיקולים האישיים שלו הם לא מנוגדים לצדק וליושר ולא באים מהאינטרסים האישיים שלו, אלא שכל החשיבה של האדם תהיה חשיבה ישרה ונכונה על פי דרך התורה, ובמיוחד בתקופה זו שיש להרבות באהבת חינם, ונזכה שציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, בבנין בית מקדשינו במהרה בימינו אמן.
נכתב ע"י האברך החשוב הרב יעקב צרפתי הי"ו
כולל "שירה לציון" סניף קרית משה
בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א