ב"ה

ו' שבט תשפג

"ויאמר השם אל משה…דבר נא באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב"

פירש רש"י: שלא יאמר אותו צדיק, אברהם, "ועבדום ועינו אותם"- קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"- לא קיים בהם.

ויש להתבונן מה הקשר בן עינוי וצער הגלות לבין העשירות שאחריה? למה לא נתן לנו העשירות בלי העינוי?

בליקוטי הלכות מבאר, שעשירות דקדושה באה ע"י עניות דווקא. כדי להיות עשיר באמת, צריך להחזיק עצמו כעני. דהיינו, רק מי שאינו מתגאה בדעתו ובאיזה מעמד שהוא, בין שהוא עני ממש או בינוני או עשיר מופלג הוא מחזיק את עצמו כעני ואביון גדול, וכמו דוד המלך, שבגודל מלכותו וגדולתו ועושרו, אמר תמיד: "כי עני ואביון אנוכי", רק אדם כזה טוב לו באמת תמיד. והוא יכול להיות עשיר באמת ששמח בחלקו. וכמו שאמרו חז"ל: "איזהו עשיר השמח בחלקו". כי ישמח ליבו תמיד, כי הוא יודע שהכל בחסד גדול מה' יתברך, כי באמת לפי מעשיו אפילו לחם צר ומים לחץ אין מגיע לו, חס ושלום רק הקב"ה זן את כל העולם בחסדו.

וע"י זה יוכל גם לזכות לעשירות ממש, כמו שכתוב: "מקימי מעפר דל…להושיב עם נדיבים" דהיינו את מי שמשים עצמו כעפר, ה' מקים להיות עשיר. כי גם אחר כך כשיזכה לעשירות לא יפול להתאוות מה שאינו שלא, וימשיך להחזיק את עצמו לעני ולשמוח בחלקו תמיד. ולא כמו אותם שהם בהפך מכל זה, שכשהוא עני, הוא בכעס על ה' יתברך על חסרונו, ותכף כשיש לו איזה ממון הוא מוציא ביותר מכדי דרגתו וע"י זה חסר לו יותר מבתחילה, וכשמרוויח עוד מוציא בכפל כפליים, וע"י זה חסר לו תמיד. עד שיש הרבה שבימי עשירותם חייהם מרים יותר מבימי עניים, ועל פי רוב באים לידי עניות ומתים בעלי חוב. כי האדם צריך לאחוז בקצה האחרון בזה ולזכור שנולד עירום וכנגד עניות כזה, כל מה שיש לו הוא עשירות גדול.

גם עמ"י שהתענה במצרים והרוויח את הבירור והזיכוך של העשירות, שיצא מתאוות ממון יכל לצאת ברכוש גדול ולהיות עשיר באמת.

בפסח אנו אוכלים מצה שהוא "לחם עוני" ואוכלים בהסיבה שהוא דרך חירות כעשירים ומלכים, כדי לזכור העניות עם העשירות, שזה עיקר שלימות העשירות דקדושה. וכן בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כמו שכתוב בהגדה, פירושו, שהגאולה של כל אחד ואחד תלויה בלהיות שמח בחלקו ע"י שמרגיש עניותו כנ"ל, ואז הוא יצא ממצרים עד שיכול לזכות לעשירות ממש גם בגשמיות כי עיקר העשירות באמת זוכים ע"י שפלות באמת.

שבת שלום ומבורך

נכתב ע"י הרב דוד הי"ו – כולל "שירה לציון" – גבעת שאול

בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א