ב"ה

"ועבדתם את ה' אלוקיכם, ובירך את לחמך ואת מימך, והסירותי מחלה מקרבך" (שמות כ"ג. פסוק כ"ה.)

הגמרא לומדת מפסוק זה את חשיבות אכילת פת שחרית בבוקר, שמועילה לבריאות הגוף ומצלת מכמה וכמה חולאים. דהיינו "ועבדתם את ה' אלוקיכם"- זו קראית שמע ותפילה בבוקר, "ובירך את לחמך ואת מימך"- זו סעודת הבוקר, פת במלח וקיתון של מים, מכאן ואלך "והסירותי מחלה מקרבך".

רבי נחמן מברסלב מעמיק בדרשת הגמרא ומסביר כך: כאשר התפילה היא בשלמות, דהיינו כשזוכה להרגיש באמת את חשיבות התפילה, ולהאמין שרק על ידה יקבל את כל הצטרכויותיו, אזי גם כשצריך לרפואה, אין צריך ליקח דווקא תרופה או עשב מיוחד לחולי זה. אלא הוא יכול להתרפאות ע"י הלחם והמים שאוכל, שעל ידם ימשך לו רפואה. כי שורש כל הדברים הוא "דבר ה'"

כמו שכתוב: "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" ומצבא השמים משתלשל ומגיע בסוף הכח שיש לעשב לרפאות. "שאין לך כל עשב ועשב שאין לו כוכב ומזל שמכה אותו ואומר לו גדל" (כמ"ש במדרש רבא) וכל כוכב ומזל מקבל כוח מהכוכבים שלמעלה ממנו והעליון מהעליון ממנו וכן הלאה עד השרים העליונים, צבא השמים, שהם מקבלים משורש הכל שהוא "דבר ה'"

והתחלקות הכוחות שזה העשב יש לו כח לרפאות חולאת פלוני וזה חולאת פלוני, וכיוצ"ב כל חילוקי כוחותיהם, הוא רק למטה אבל למעלה בשורש, הכל אחד ואין חילוק בין לחם ומים ובין עשבים כי כולם מקבלים מדבר השם כנ"ל. ותפילה הוא דבר השם, דהיינו כשאדם מתפלל בדבקות ונכלל כביכול בו יתברך, אזי דיבורי התפילה עצמם הם הדיבורים של הקב"ה בבחינת "ואשים דברי בפיך" (ישעיה נ"א) ואז כשאוחז בבחינת "דבר השם" יכול להמשיך כל כוחות הרפואה אפילו לתוך לחם ומים. וזה מה שכתוב בתהלים ק"ז "ישלח דברו וירפאם" – דהיינו כשהרפואה על ידי דבר השם אזי, "וימלט משחיתותם" אין צריך לרפואת  העשבים מלשון "הקוצר לשחת" (מנחות ע"א) הוא לא נצרך לקצור עשבים לרפואתו.

וזה פירוש הפסוק הנ"ל ועבדתם את השם אלוקיכם – עבודה זו תפילה, וכנ"ל בגמרא, אזי "וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך", שיהיה ללחם ומים כח לרפאות כמו העשבים.

ונספר סיפור שעל ידו נתגלגל שרבינו נחמן גילה חידוש זה.

בסוף ימיו של רבינו ז"ל כשהיה לו מחלת הריאה, היה דרכו ליסע חוץ לעיר, ופעם אחת לקח איתו את תלמידיו רבי נתן ורבי נפתלי ובאו לפונדק אחד ונתנו להם שם גבינה לאכול, ורבי נפתלי היה לו ג"כ חולי הריאה כמו לרבינו, והם לא רצו לאכול מחמת שהגבינה מזקת לחולי הריאה. ורבי נתן לא רצה לאכול בלעדם, על כן אמר לרבי נפתלי שיאכל ולא יזיק לו, ענה לו רבי נפתלי : "אתה אומר לי?! אם רבינו יאמר לי" , אז אמר לו רבינו שיאכל עם רבי נתן, ואכלו. ואח"כ כשנסעו בחזרה לעיר, השתעל רבי נפתלי. ואז אמר רבינו: "הראיתם ,אין זה כבר כלל אותו שיעול כמקודם, אני חשבתי שהוא יפטר לפני", והבינו בדבריו שבזה המאכל המשיך לו רפואה למחלתו, ואז באותו ראש השנה אמר רבינו את התורה הזו (תורה א' בליקוטי מוהר"ן חלק ב' ) ושם נתבאר שיכולים להמשיך את כוחות הרפואה לתוך כל דבר מאכל כנ"ל .

יה"ר שנזכה להרגיש חשיבות התפילה להאמין שרק על ידי תפילה נקבל כל הצטרכויותינו אמן.

שבת שלום ומבורך.

נכתב ע"י הרב דוד הי"ו – כולל "אביר יעקב" – בית שמש

בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א