ב"ה
יא' אדר תשפג'
"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד"
יש בתורה שישים ריבוא אותיות, כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל. וע"י אותיות התורה שמוציא בפיו בעת הלימוד, מעורר את הנשמות והם מאירים זה לזה, ועי"ז מגיעה הארה לכל אדם ואפי' לפושעי ישראל משורש נשמתם ויכולין לחזור בתשובה.
ב"ה
״ועשית מנורת זהב טהור, מיקשה תיעשה המנורה״ (שמות כה, לא)
פירש רש"י תיעשה- מאליה, שאמר הקב"ה למשה השלך את הזהב לאש, והמנורה נעשית מאליה.
גם בעניין עסק הפרנסה כתוב: ״ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי שבת״. גם שם צריך לפרש תיעשה מאליה. (…)
ב"ה
כז' שבט תשפג'
"ועבדתם את ה' אלוקיכם, ובירך את לחמך ואת מימך, והסירותי מחלה מקרבך" (שמות כ"ג. פסוק כ"ה.)
הגמרא לומדת מפסוק זה את חשיבות אכילת פת שחרית בבוקר, שמועילה לבריאות הגוף ומצלת מכמה וכמה חולאים. דהיינו "ועבדתם את ה' אלוקיכם"- זו קראית שמע ותפילה בבוקר, "ובירך את לחמך ואת מימך"- זו סעודת הבוקר, פת במלח וקיתון של מים, מכאן ואלך "והסירותי מחלה מקרבך".
ב"ה
כ' שבט תשפג'
"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר השם אלוקיך נותן לך"
אל ביתו של רבי ישראל אבוחצירא זיע"א הגיעה אם ובנה. האם העבירה פתק בו היא מספרת שבנה אינו סר למשמעתה, מתחצף ומתמרד. והיא שולחת את בנה שיברך אותו הרב שיתחזק במצוות כיבוד הורים. קרא הרב את הפתק, ובמקום להוכיח את הילד, נאנח בכאב ובפנים עצובות לחש: "אילו הייתה לי אמא", עיניו זלגו דמעות והוא המשיך: "אילו הייתה לי אם, הייתי נושא אותה על כפיים ורוקד מרוב שמחה".
"ויאמר השם אל משה…דבר נא באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב"
פירש רש"י: שלא יאמר אותו צדיק, אברהם, "ועבדום ועינו אותם"- קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"- לא קיים בהם.
ויש להתבונן מה הקשר בן עינוי וצער הגלות לבין העשירות שאחריה? למה לא נתן לנו העשירות בלי העינוי?
"לכן אמור לבני ישראל אני השם והוצאתי… והצלתי…וגאלתי…ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני השם אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצריים"
ה' יתברך מרמז למשה שהידיעה שידעו בני ישראל את ה' היא שתאפשר את היציאה ממצריים. כי באמת עיקר האדם הוא השכל, ובמקום שחושב השכל, שם הוא כל האדם. וכשיודע ומשיג בידיעת ה' יתברך, הוא שם ממש. וכל מה שיודע יותר בידיעת ה' יתברך הוא נכלל בו יותר. וכל החסרונות שיש לאדם, הן פרנסה או בנים או בריאות הגוף, הכל הוא מחסרון הדעת. ואף שיש אנשים שחסרים לגמרי מהדעת, ועם כל זה יש להם כל טוב, באמת כל מה שיש להם אינו כלום.
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את יעקב איש וביתו…"
סופי תיבות של: "ואלה שמות בני ישראל הבאים" הם אותיות "תהילים"
וסופי תיבות של: "מצרימה את יעקב איש וביתו" הם אותיות "תשובה"
כי ע"י אמירת תהילים, ע"י שירגיל את עצמו באמירתם, יזכה לתשובה. כי תהילים הוא התעוררות גדול מאוד מאוד לה' יתברך. ועל כן הוא דבר גדול מאוד לעסוק תמיד באמירת תהילים.
האור החיים הקדוש מביא בשם האר"י ז"ל, שהנשמות מתחלקות לכמה ניצוצות, ובכל גלגול וגלגול באים קצת מהניצוצות, וכפי מספר הניצוצות כך מספר ימי חיינו, שבכל יום, ע"י קיום המצוות נתקן ניצוץ אחד שהוא כנגד אותו יום, וביום שאין עושה בו מצווה, נישאר הניצוץ ההוא פגום.
כאשר פיתה הנחש את חוה אמר לה: "כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו…והייתם כאלקים"- אתם תהיו גדולים ותוכלו לעשות בכוחכם כפי ראות עיניכם. זוהמת הגאווה שהכניס הנחש בחווה, נתדבקה ונתערבה מאוד בכל הנבראים. וזה אחד מהיסודות החשובים בעבודת ה' יתברך, בכל ימינו אשר אנו חיים על פני האדמה- להזדכך ולהיטהר מזוהמת הגאווה והפירוד מן הבורא יתברך. בזמן שהולך לאדם כ"סדר" והוא מצליח, עליו לזכור ולדעת שהכל מה' יתברך, ובלעדי הקב"ה הוא כלום. כל עצם חיותו הוא רק ממנו, כל ההשפעות והברכות וכל הצלחותיו הן אך ורק מיד הקב"ה, ולא כתוצאה מפעולותיו והשתדלויותיו. ולכן צריך הוא תמיד להודות ולשבח את בוראו על כל הטוב והחסד שמשפיע עליו, כי הכל מידו.
"אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי, רק הכיסא אגדל ממך".
אלו היו דברי פרעה ליוסף אחר שפתר לו את חלומו.
בדרך רמז ילמדנו הפסוק על כוחה של עבודת התפילה (על פי ליקוטי מוהר"ן סימן ק"ב).