פרשת וישב
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, אלה תולדות יעקב, יוסף…"
אמרו רבותינו ז"ל: וישב יעקב-ביקש יעקב לישב בשלווה, מיד, אלה תולדות יעקב, יוסף -קפץ עליו רוגזו של יוסף, שנלקח ממנו למשך 22 שנים.
צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אומר הקב"ה לא די להם לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה?! אי אפשר גם וגם.
פרשת וישלח
"ויחץ את העם אשר איתו…לשני מחנות.., ויאמר אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה".
יעקב אבינו בבואו לפגוש את עשיו אחיו, התקין עצמו לשלושה דברים:
פרשת השבוע פותחת בפסוק והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ומפרש רש"י והיה עקב תשמעון אלו מצוות שאדם דש בעקביו, דהיינו מלאכת דש היא ההפרדה בין הגרעין למוץ, וכן במצוות הוא מפריד בין המצוות החשובות למצוות שפחות חשובות ח"ו, והתורה מבטיחה למי ששומר את המצוות שהאדם דש בעקביו הרבה ברכות.
בפרשתנו יצחק אבינו מצווה את עשו בנו להתייצב בפניו על מנת לקבל ממנו את הברכות שפרשת "ויתן לך" וכו'.. חז"ל מבארים שברכות אלו הם הברכות בהם בירך ה' את אדם וחוה כשנבראו ואחר כך מסרן לאברהם אבינו שבירך בהם את מי שרצה, אברהם מסר את כח הברכה הזו ליצחק שיברך בה את אשר ירצה
זכור את אשר עשה לך עמלך בדרך בצאתך ממצרים וכו', תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח.
כאשר בני ישראל הלכו במדבר התנפלו עליהם העמלקים והרגו את העייפים והנחשלים, ובני ישראל נלחמו בהם ובכח האמונה ניצחו את העמלקים, ולכן אנחנו מצווים לא לשכוח את מעשה העמלקים ולמחות את זכרם.
פרשת השבוע פותחת בפסוק והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ומפרש רש"י והיה עקב תשמעון אלו מצוות שאדם דש בעקביו, דהיינו מלאכת דש היא ההפרדה בין הגרעין למוץ, וכן במצוות הוא מפריד בין המצוות החשובות למצוות שפחות חשובות ח"ו, והתורה מבטיחה למי ששומר את המצוות שהאדם דש בעקביו הרבה ברכות.
צריך להבין מה הטעם שהתורה כתבה את כל המסעות של בני ישראל, רש"י
ביאר להודיע חסדיו של מקום שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר,לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה וכו', נמצא שכל שלושים ושמונה שנים לא נסעו אלא עשרים מסעות…
צריך להבין מה הטעם שהתורה כתבה את כל המסעות של בני ישראל, רש"י
ביאר להודיע חסדיו של מקום שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר,לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה וכו', נמצא שכל שלושים ושמונה שנים לא נסעו אלא עשרים מסעות…
"פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום".