ב"ה
פרשת השבוע- "בשלח" -יציאת מצרים.
עמ"י ניצב על שפת הים, נחלקים לארבע כיתות א' אומרת נחזור מצרימה, א' אומרת נילחם במצריים, א' אומרת נקפוץ למים וכת א' בתפילה… משה רבנו צועק אל הקב"ה ואז השי"ת מפתיע בתשובה:
"מה תצעק אליי דבר אל בני ישראל וייסעו".
הקב"ה או' יש פעמים שאין זמן לדיבורים של הא' ואפי' זה לא הזמן לתפילה.. אלא…- מסירות נפש!!!
פרשת השבוע פ' ויחי שבה אנחנו חותמים את ספר בראשית…
"המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וייקרא בהם שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ"
זוהי הברכה שבירך יעקב אבינו את הבנים של יוסף – מנשה ואת אפרים וכך מברך כל אב את בניו בליל שבת קודש.
והמפרשים שואלים מדוע הקדים בזה יעקב אבינו את עצמו לאבותיו אברהם ויצחק?
בפרשתנו ישנם כמה דברים הטעונים ביאור:
א. צריך להבין מה מפחד יעקב מעשיו אחיו הרי יעקב אבינו מי היה כמוהו בעל כוחות רוחניים אם כל התורה שהייתה לו א' משלשת האבות הק' צריך לפחד?
ב. ויותר מזה הרי ראינו בפרשה שעברה שיעקב היה לו גם כחות פיזיים כאשר באה רחל אם הצאן כל הרועים חיכו כדי שביחד יסירו את האבן ואילו יעקב ברגע אחד "ויגל האבן מעל פי הבאר" – כמו פקק הוציא את האבן…
ג. וג"כ צריך להבין מה אם ביטחון בהשי"ת הרי ידוע מחלוקת בין בעל 'חובת הלבבות' לרמב"ן – מהו ביטחון ועד כמה צריך האדם לעשות השתדלות – 'חובת הלבבות' כותב שצריך לפעול השתדלות קטנה ע"מ להיחשב כביטחון ומאידך הרמב"ן אומר שכל אמונה בלב שלם אינה מצריכה אפ' השתדלות, כלום. והשי"ת איתו והראיה – מיוסף שאמר לשר בית הסוהר "כי אם זכרתני והזכרתני" לפני פרעה, וניתבע על ההשתדלות [לפי מדרגתו] לעוד שנתיים ממילא יעקב אבינו 'איש תם' היה צריך לפחד מעשיו?
פרשת השבוע פ' ויצא… מפרשתנו אנחנו רואים מהו כוחה של עבודת ה' וכיצד…
התורה אומרת "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"
מבאר רש"י דלמה הוצרך לומר מניין יצא? אלא "דמלמד שיציאת צדיק עושה רושם"
במדרש מבואר שעשיו שלח את אליפז בנו להרוג את יעקב ופגשו בדרך ורצה להרוגו במצוות כבוד אב א"ל יעקב "ששלושה חשובים כמת – עני סומא ומי שאין לו בנים" וא"כ הציע לו יעקב שייתן לו את כל אשר יש לו ויהיה ע"י כך עני ויהיה חשוב כמת, אליפז הסכים והשאיר אותו רק עם המקל וזה מה שאמר יעקב "'כי במקלי עברתי את הירדן הזה" וכך נשאר לו יעקב עירום וחסר כל ונתבייש ללכת כך ונכנס אל מי הנהר והמתין, מה יעשה ה'? מספר המדרש, זימן ה' לשם איזה פרש א' שירד לטבול במי הנהר וטבע וכך היו בגדים ליעקב ללבוש…
ימי גאולה וגלות – הגמרא מתארת את מעשה קמצא ובר קמצא – אדם שהיה לו אוהב ושונא עם שמות דומים. המשרת שךו הטעה והזמין את השונא – בר קמצא. בר קמצא הוריד מהאגו שלו וחשב שאולי בעל הסעודה רוצה להתייפס איתו ולכן החליט לבוא לסעודה. אולם, כשהמארח ראה את השונא שלו – הוא רצה לגרש אותו. ביקש בר קמצא מהמארח שלא לבייש אותו ויגרשו לעיני כל האורחים. בר קמצא היה מוכן לממן את כל האירוע ורק שלא יבייש אותו. לא התרצה המארח.
אנו נמצאים ב- 3 השבועות. נלמד איך נתחזק בנושא הניסיונות העוברים על האדם.
המפרשים כותבים שפרשת מסעי מדברת לכל אחד ואחד מאתנו
ההתנגשות בין הרוח לחומר – יתכן שאדם בפתיחת עסק מרוויח הון. נדגיש כי זה ניסיון גדול כי יכול להיות שזו עיקר הפרנסה, אולם צריך לדעת שהכול הבל הבלים.
אם תשמור על השבת, אתה תראה יותר שפע.
חשיבות הפרגון – יש משל על גנן שהתקשר להרבה לקוחות פוטנציאליים להציע את
שירותיו.
התורה היא הוראה – פרשת קרח מלמדת אותנו איך לחיות. התורה אינה ספר היסטוריה. תורה מלשון הור אה הדרך הנכונה לחיות את החיים הכי טובים ומאושרים – פרנסה, זוגיות טובה ושמחה בחלק נו.