פרשת ויגש
ב"ה
ערש"ק ז' טבת תשפג'
"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני…"
כאשר פיתה הנחש את חוה אמר לה: "כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו…והייתם כאלקים"- אתם תהיו גדולים ותוכלו לעשות בכוחכם כפי ראות עיניכם. זוהמת הגאווה שהכניס הנחש בחווה, נתדבקה ונתערבה מאוד בכל הנבראים. וזה אחד מהיסודות החשובים בעבודת ה' יתברך, בכל ימינו אשר אנו חיים על פני האדמה- להזדכך ולהיטהר מזוהמת הגאווה והפירוד מן הבורא יתברך. בזמן שהולך לאדם כ"סדר" והוא מצליח, עליו לזכור ולדעת שהכל מה' יתברך, ובלעדי הקב"ה הוא כלום. כל עצם חיותו הוא רק ממנו, כל ההשפעות והברכות וכל הצלחותיו הן אך ורק מיד הקב"ה, ולא כתוצאה מפעולותיו והשתדלויותיו. ולכן צריך הוא תמיד להודות ולשבח את בוראו על כל הטוב והחסד שמשפיע עליו, כי הכל מידו.
ובזמן שהולך "לא כסדר" דהיינו הפוך ממה שהוא היה רוצה, צריך להאמין שגם זה מה' יתברך בדקדוק נפלא, לפי התיקון השייך לו, ולקבל באהבה. אבל גם להאמין באמונה ברורה שה' יתברך יכול להושיעו כערף עין, ויתפלל ויתחנן לפניו, שיאיר לו ויוציאהו מעומק חושך האפילה וההסתר.
הכנעה ושפלות זו ההמלכה שהוא ממליך את הבורא ברוך הוא עליו תמיד ולא מפריד אותו ממחשבתו, ישמרו לו על הצלחותיו, ויוציאהו מכל מצוקותיו.
כשיהודה ניגש ליוסף הוא השתמש בביטוי "בי אדוני" לרמז: הקב"ה בי, ואיני מפרידו ממחשבותיי לעולם, אני יודע שההסתרה וההעלמה שבה אני שרוי עכשיו, שאיני מבין מדוע אתה נטפל אלינו ומתנכל לנו, מאת ה' הייתה זאת ואני ממליכו עלי. הכנעה זו שגילה יהודה היא שגרמה שיתהפך ה"שלא כסדר" ל"כסדר", והביאה למצב של "ולא יכול יוסף להתאפק…אל אחיו" והגיעה השעה שיוסף התוודע אליהם.
יה"ר שנזכה לקיים במחשבתנו תמיד את "בי אדוני" שנקשר את הקב"ה אלינו בכל העיתים ולא ניכשל בגאווה ופירוד.
שבת שלום ומבורך
נכתב ע"י הרב דוד הי"ו – כולל "שירה לציון" – גבעת שאול
בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א