זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה וגו'. (במדבר י"ט ב').

רש"י ביאר שהתורה כתבה בה חוקה לומר גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה, ומדרש אגדה משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו תבוא אמו ותקנח הצואה, כך תבוא פרה ותכפר על חטא העגל.

ובביאור הענין אפשר לומר דבגמ' במועד קטן )כח.( מובא למה נסמכה פרשת מיתת בני אהרון לפרה אדומה, לומר לך מה פרה אדומה מכפרת כך מיתת צדיקים מכפרת.

הכוזרי שואל שהרי בקודש הקודשים היו שני כרובים, והרי יש איסור עשיית פסל ומסיכה, אלא את הכרובים הקב"ה ציוה, ופסל ומסיכה הקב"ה לא ציוה, ולפי זה אומר הכוזרי שחטא העגל הוא לא היה חטא של עבודה זרה כפשוטו, אלא בני ישראל ראו שמשה רבינו מת והם חיפשו מישהו שיחבר ויכוין אותם לעבודת ה', זה היה חטא של התחכמות, כי הקב"ה לא ציוה אותם לעשות כך.

וזה היה החטא של נדב ואביהוא בני אהרון שהם רצו להקטיר קטורת לעשות נחת רוח לקב"ה, רק שהקב"ה לא ציוה אותם להקטיר את הקטורת הזו ולכן הם נפטרו.

וזה היסוד של פרה אדומה לומר לך חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה, לומר שעיקר הכפרה של פרה אדומה היא על חטאים של התחכמות, וזה עיקר פרה אדומה שהיא מצוה בלי טעם כדי שנזכור שלא צריך טעם לקיים כל מצוה.

ולפי זה יתיישב גם קושיית המפרשים למה נאמר "זאת חוקת התורה", היה צריך להיות כתוב "זאת חוקת הפרה", כיון שהפרשה מדברת על פרה אדומה.

ומיישב הטיב גיטין ששלמה המלך אמר על מצות פרה אדומה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", וזאת מפני שבמצות פרה אדומה יש שני הפכים, היא מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים, וזה דבר שאינו מובן כיצד אפשר למצוא טעם לשני הפכים.

ולכן נאמר "זאת חוקת התורה", משום שיש בני אדם שחושבים שיש טעם למצוות ובמקום שבטל הטעם בטלה ח"ו המצוה, וזה לא כך כי בני ישראל מחוייבים לקיים את כל מצוות התורה בתורת גזירה ואפי' במה שיודעים את הטעם, ואת זה לומדים מדיני פרה אדומה שבשכל האנושי אי אפשר להבין את הטעם ואנחנו מקיימים אותה כחוקה, ומזה נקיש גם על שאר המצוות שאעפ"י שהשכל האנושי מבין את הטעם, אנחנו צריכים לקיים את כל המצוות כמו חוקים, ולכן נאמר זאת חוקת התורה, כלומר שפרשת פרה אדומה תוכיח על כל התורה שצריכים לקיימה בתורת חוקה.

נכתב ע"י האברך החשוב הרב יעקב צרפתי הי"ו
כולל "שירה לציון" סניף קרית משה
בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א