הקב"ה מצוה את משה רבינו נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך.

שואל האור החיים הקדוש למה משה רבינו שינה לומר לתת נקמת ה' במדין, ועו ד שרש"י פירש שאף על פי ששמע משה שמיתתו תלויה בדבר עשה בשמחה ולא א יחר, מאיפה רש"י ידע כן אולי באמת משה רבינו נעצב על מיתתו ואף על פי כן הוא קיים את דבר ה' בלי איחור.

מבאר האור החיים הקדוש שהמדינים עשו שתי רעות: אחת לשמים שהחטיאו את בני ישראל בעבודה זרה ובזנות. והשניה לישראל שהפילו בעצתם עשרים וארבעה אלף מישראל. ואמר הקב"ה למשה נקום נקמת בני ישראל כי על מה שהמדינים עשו לי אני מוחל, ועיקר הנקמה היא על מה שעשו לישראל כי רבה רעתם.
וכאשר שמע משה שאמר לו הקב"ה אחר תאסף אל עמך, וכבר ידע משה את חיבת עם ישראל אליו, הוא חשב שאם אני יאמר לבני ישראל את ציווי ה' לנקום את נקמת בני ישראל, מאחר שידעו שמיתתי תלויה בנקמה זו א"כ הם יאמרו שכמו שהקב"ה מחל על חלקו כך אנחנו נמחל על מה שהם עשו לנו ולא ננקום מהם כל כך מהר, ולפי שמשה היה שמח לעשות דבר ה' מי ד הוא שינה ואמר לתת נקמת ה' במדין, ו בני ישראל יחשבו שמאחר שהקב"ה מבקש את הנקמה בעבורו כבודו, אם כן יהיו מוכרחים לעשותה מי ד, ומכאן ראיה ברורה שעשה בשמחה ולא איחר.

בהמשך הפרשה כתוב וישלח אותם משה ואת פנחס בן אלעזר הכהן, וביאר רש"י מפני מה הלך פנחס, אמר הקדוש ברוך הוא מי שהתחיל במצוה שהרג את כזבי בת צור שהיתה מדינית יגמור את מלחמת מדין.

הגרי"ז סולוביצי' ק זצ"ל הקשה דלכאורה מה הקשר בין הריגת כזבי למלחמת מדין, הרי הריגת כזבי היתה משום שקנאים פוגעים בו שזה שייך רק בשעת העבירה, אבל אחר העבירה אינו רשאי לפגוע בו, אולם נקמת בני ישראל במדין היתה לפי שגרמו מכשול לבני ישראל, נמצא שאין זה כלל אותה מצוה, ומה שייך מה שכב רש"י מי שהתחיל במצוה יגמור.

עוד העיר דהרי עיקר מעלת פנחס היתה, שהרג את זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשבט שמעון, כמ"ש בכתובים בתחילת פ' פנחס, וא"כ מדוע כ' רש"י שהרג את כזבי בת צור,(וכן העיר בשפ"ח).

ותירץ הגרי"ז שמבואר ברמב"ם שישראל הבא על הכותית בזדון הרי זו נהרגת מפני שבא לישראל תקלה על ידה כבהמה, ודבר זה מפורש בתורה שנאמר הן הנה היו בני ישראל בדבר בלעם וכו', וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו, נמצא שיש הבדל בין מיתת הבועל ארמית למיתת הנבעלת, דהבועל ארמית מיתתו מטעם שקנאים פוגעין בו שאינו אלא בשעת מעשה, ואילו מיתת הנבעלת הוא מדין תקלה בהמה שנהרגת גם לאחר המעשה, וכמו שהביא ראיה ממלחמת מדין שהרגו את הנשים משום שהכשילו את ישראל והריגתן לא היתה בשעת מעשה.

ולכן רש"י כתב שפנחס הלך למלחמת מדין משום שהתחיל במצוה שהרג את כזבי בת צור יגמור במלחמת מדין, דהיינו שמכיון שפנחס התחיל במצות הריגת ה"תקלה" לזמרי, יגמור להרוג את האחרות, ואילו הריגת זמרי בן סלוא היתה מצוה אחרת של קנאין פוגעין בו שאין לה כל שייכות למלחמת מדין.

נכתב ע"י האברך החשוב הרב יעקב צרפתי הי"ו
כולל "שירה לציון" סניף קרית משה
בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א