שתף מאמר זה:

פוסטים אחרונים:

מאמר חיזוק ליום כיפור

מעשה בעני שהיה זקוק לפרנסה, יצא לחפשה.
פגש במלך שנתן לו שק מלא במטבעות זהב ואמר לו: "לך והתפרנס מכך". בשביל להתפרנס,
היה צריך העני לחצות את הנהר. הנהר היה מלא גלים, שוצף וסוער. בטפשותו, החל ההלך
לזרוק לנהר מטבע אחר מטבע ע"מ לייבשו. כמובן שדבר לא קרה…

להמשך קריאה »

הבטחת המהרח"ו לשנה טובה

כתב רבי חיים ויטאל (תלמיד האריז"ל) שצריך למנות את כסף הפדיון בערב ראש השנה ואחר כך לחזור על הפדיון נפש ביום כיפור ולחלק את הכסף למשפחות נזקקים ומעוטי יכולת בחג הסוכות.
וז"ל : "והעושה פדיון זה באופן זה מובטח לו שישלים שנתו".

להמשך קריאה »

מאמר לראש השנה – מהות השופר

הקולות העולים מן השופר הם שוברים מחיצות רוחניות ופועלים נשגבות בעולמות העליונים, אמנם גם אנחנו נוכל למצוא משמעות ממה שמבקש קול השופר להשמיע לאוזנינו, אם נתבונן כיצד נוצרים קולות השופר, נבחין שהתוקע נופח אויר בשופר והאויר יוצר את הקול, וכך אנו שומעים תקיעה תרועה ושברים. ומהו האוויר? האוויר הוא הנפש, התוקע מכניס לתוך השופר את כל חיותו.

להמשך קריאה »
אליאל_אריאל_צלם

ב"ה

פרשת עקב

"והיה אם שכוח תשכח את השם אלוקיך והלכת אחרי אלהים אחרים, ועבדתם והשתחוית להם, העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון. כגויים אשר השם מאביד מפניכם כן תאבדון, עקב לא תשמעון בקול השם אלוקיכם" (דברים ח', יט'-כ')

דרכו של היצר להכשיל את האדם פעם אחר פעם, ולאחר מכן לפרוס מצודה לרגליו מן העוון בעצמו, על ידי שהוא מעמיד את החטא למול עיניו ומוכיח לו כמה הוא שפל ונבזה, ושובר את ליבו ואז מוסיף לייאשו ולומר לו: "מה ערך למצוות שאתה עושה, עם חטאים כאלה אינך ראוי לעבוד את השם" וכל מגמתו להביאו לחטוא שוב, וחוזר חלילה, עד שבסוף אומר לו: הלא בין כך כבר איבדת את עולמך, ומה יועיל לך שתמשיך לשמוע בקול השם ולקיים מצוותיו, חטוף לכל הפחות את העולם הזה. אבל הצדיקים מלמדים אותנו שאדם מוכרח להיות מרוצה לעבוד את השם יתברך תמיד, אפילו אם נראה לו שרחוק שהוא יזכה לחיי העולם הבא לפי גודל התרחקותו, אף על פי כן יהיה מרוצה לעשות כל מה שיוכל בעבודת השם בלי עולם הבא.

ובדבר הזה נכשל 'אחר' (אלישע בן אבויה) שכשאמר לו רבי עקיבא: "חזור בך" השיב לו ששמע בת קול יוצאת מבית קדש הקדשים ואומרת: "שובו בנים שובבים חוץ מאחר". ובאמת לא היה לו להשגיח בכך, שאפילו אם ישמע אדם מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו שאין לו תקווה, אף על פי כן לא אבדה תקוותו ותוחלתו מלשוב להשם יתברך.

ולפי זה יתפרש הפסוק לעיל. שלכאורה קשה מה שהתחיל בלשון "והיה" שהוא לשון שמחה, דמה שמחה יש בזה שתשכח את השם אלוקיך?

אלא שהשמחה היא – שגם אחרי שתשמעו מהשם יתברך בעצמו שיאמר "כי אבוד תאבדון כגויים", אף על פי כן "לא תשמעון בקול השם אלוקיכם" שסגר בעדכם דלתי התשובה, רק תהיו דוחקין את עצמכם לתשובה וזו תהיה לשמחה לפניו יתברך אם לא תשמעו אליו בדבר הזה.

השם יתברך יזכנו לשוב אליו תמיד.

שבת שלום ומבורך.

נכתב ע"י הרב דוד הי"ו – כולל "אביר יעקב" – בית שמש

בראשות מורנו הרה"ג הרב שמעון מועלם שליט"א

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן